תיק חסן-סגיס: קרקע דשנה להאשמות שווא – פרשת כי”ל דשנים

תמצית

תביעה: אנשי חברת דנה יחד עם אלון חסן ניסו לאלץ את חברת כי”ל להפסיק לקבל שירותים מחברת אמקו ים שהייתה אחראית על הפיקוח על פריקת גופרית עבור כי”ל, ולשכור את שירותי חברת דנה, תוך איומים, דרישת שוחד ועוד עבירות. חברת כי”ל לא נבהלה מהלחצים הלא כשרים.

פסיקה: אין ראיות שהנאשמים לא פעלו כדין וכשורה. לגבי האיומים כביכול על כי”ל השופט קובע: “לא מדובר רק באי עמידה בנטל להוכיח מעל לספק סביר אלא במסקנה פוזיטיבית, כי לא היה כל איום.”

מפסק הדין

תביעה 

חברת כי”ל דשנים הינה חברה העוסקת בייצור דשנים ובמסגרת זאת מייצאת ומייבאת חומרי גלם דרך נמל אשדוד, וזאת בהיקף של מאות אלפי טון בשנה. חומר גלם עיקרי אותו ייבא כי”ל דרך נמל אשדוד לאורך השנים הנו גופרית מוצקה, אשר הליך פריקתה כרוך לעיתים ביצירת מפגעי איכות סביבה.

בהמשך להצלחת חברת דנה לספק את שירותיה ליצואני גרוטאות המתכת, ובמקביל להתקשרותה עם חברת “שמן” כפי שיתואר בהמשך, פעלו אלון ודוד חסן, יניב, אורי וחברת דנה, במסגרת הקשר ולשם קידומו, לכפות את שירותי חברת דנה גם על חברת כי”ל וזאת תוך הפעלת מסכת לחצים, והצגת מצגי שווא, ולצורך כך, בתחילת שנת 2012, החלו עובדי חברת דנה לתעד את הליך פריקת הגופרית ע”י כי”ל ומפגעי הסביבה שנוצרים אגב כך, ולהעביר ממצאים אלה לנציגי המשרד להגנת הסביבה בנמל, ולאלון חסן, ובהמשך פנו נציגי חברת דנה, בתיווכו של אלון חסן, לנציגיה הבכירים של כי”ל כדי להיפגש עם נציגי כי”ל בנמל ולהציע לכי”ל את שירותיה של חברת דנה.

בהתאם, התקיימה בתאריך 12.2.12 פגישה בין נציגי חברת דנה – דוד חסן ואורי מצד אחד – ונציגי כי”ל – מנהל מפעל השינוע של כי”ל בנמל יוסי, ונדב בלוך מצד שני, ובפגישה זו פרס אורי בפני נציגי כי”ל את פעילותה “היעילה”, לטענתו, של חברת דנה בקשר עם יצוא גרוטאות המתכת, והציע את פתרונותיה של חברת דנה כמענה למפגעים הסביבתיים הנגרמים ע”י כי”ל אגב פריקת הגופרית.

בהמשך לדברי אורי, ומשנציגי כי”ל הבהירו כי הפתרון הטכנולוגי המוצע אינו רלוונטי ואינו ישים ביחס לכי”ל, וכי כי”ל קשורה בחוזה עם חברה אחרת בעניינים המוצעים, הוסיף דוד חסן והדגיש בפני נציג כי”ל כי יתרונה היחסי של חברת דנה אינו מתמצה בפתרון הטכנולוגי אלא “הערכות כוללת סביב פריקת הגופרית” לרבות בעניינים תפעוליים הקשורים בעובדי הנמל עצמם, ובאותו מעמד הצהיר דוד חסן בפני נציגי כי”ל על קרבתו המשפחתית לאלון חסן ועל כך שדוד חסן צפוי לקבל מאלון חסן כל עזרה שנדרשת בעניין לרבות הסדרת “עניינים אם יעלו בנושא פרמיות או עיכובים” מצד עובדי הנמל.

בהמשך, מעת לעת, פנה דוד חסן לנציגי כי”ל במטרה לשכנעם לשכור את שירותיה של חברת דנה לאור מפגעי הסביבה אשר פעילות פריקת הגופרית של כי”ל ממשיכה לייצר. פניות אלה כללו שיחות טלפון, מיילים וכן פגישה ברציף פריקת הגופרית, במהלכה דוד חסן הציע בפני יוסי את יניב כשותף בחברת דנה, השניים הצביעו בפניו על מפגעים הקשורים בעבודת מנופאי הנמל אגב פריקת הגופרית, והדגישו בפני יוסי כי ביכולתה של חברת דנה לסייע לכי”ל גם בעניינים תפעוליים הקשורים בעבודת מנופאי הנמל, מעבר לשירותי פיקוח איכות הסביבה המוצעים על ידם.

בהמשך לאותה פגישה, הזמינו דוד חסן ויניב את למשרדי חברת דנה בנמל, ושם שבו והציגו בפני יוסי את הפתרון המוצע ע”י חברת דנה להפחתת מפגעי הסביבה שמייצר הליך הגופרית, בדומה לפתרון המופעל על ידי חברת דנה ביחס ליצוא גרוטאות המתכת.

באותו מעמד זימנו דוד חסן ויניב לפגישה עם יוסי את עובדת חברת דנה, ענהאל ניר, והציגו אותה בפני יוסי, בכזב, כמהנדסת איכות סביבה בחברת דנה, וכעורכת מחקר אקדמי בנושא הטיפול בגופרית, וכבעלת קשרים קרובים במיוחד עם אנשי האגף לפיקוח ים וחופים במשרד להגנת הסביבה הפועלים בנמל. כל זאת בידיעה שהיא אינה מהנדסת ואינה עורכת מחקר אקדמי כלשהו.

ענהאל התריעה בכזב בפני יוסי כי אנשי האגף לפיקוח “בונים תיק חקירה כנגד כל המעורבים בפריקות הגופרית”.

בהמשך הצטרף לפגישה גם אלון חסן, אשר הוסיף החרה אחר ענהאל אודות מהלכי האכיפה הצפויים לגבור ביחס לפריקת הגופרית והצביע על דוד חסן ויניב תוך שהוא טוען באזני יוסי כי “נכון לשמוע מה יש לאנשים האלה להציע”.

כן הוסיף אלון חסן והשמיע באזני יוסי אזהרה לפיה לא יאפשר את המשך פריקת הגופרית “אם לא תהיה כאן עבודה יותר מסודרת כמו זו שמוצעת ע”י חברת דנה”.

באותו מעמד גם שיתף אלון חסן את יוסי בכך שתיאום הקשר הראשוני בין נציגי חברת דנה לכי”ל נוצר באמצעותו, אגב פגישה אקראית של אלון חסן עם בכיר בכי”ל.

בהמשך, ביום 31.3.12 שב דוד חסן ופנה טלפונית ליוסי להציג בפני יוסי את תכנית חברת דנה ל”פיקוח וניהול” פריקת הגופרית, תוך שהוא טוען בכזב באוזני יוסי כי התכנית זכתה לאישור המשרד להגנת הסביבה.

הנהלת כי”ל פעלה בדרכים מדרכים שונות להתגונן ולהדוף את מסכת הלחצים המתוארת לעיל, ולאור זאת דוד חסן הודיע ביום 17.4.12 ליוסי על משיכת הצעות חברת דנה בענין פריקת הגופרית.

בתאריך 28.2.13, דוד חסן ויניב הקימו שותפות חדשה בין חברת דנה ובין דוד מלכה שהיה מנהל תפעול בחברת אמקו ים (שסיפקה עד אז שירותי תפעול לכי”ל בנמל). החברה המשותפת היא חברת “אכעד מרין בע”מ” ומטרתה לספק שירותים לוגיסטיים ופיקוח איכות סביבה ללקוחות בנמל.

בתאריך 28.2.13, שבו נציגי חברת דנה, בהובלת דוד חסן, וחידשו את מאמציהם לכפות על כי”ל לשכור את שירותיהם.

במסגרת זו, שב דוד חסן ונועד עם יוסי לסדרת פגישות במסגרתן הציג דוד חסן את התרחבות פעילותה והתעצמות כוחה של חברת דנה בתחומי נמל אשדוד, לרבות קבלת רציף פרטי בנמל והיתר לעבודה בשבתות, והכל כדי להניע את יוסי להיענות להצעות חברת דנה להתקשר עמה בהסכם לשירותי פיקוח.

בהמשך לכך, בתאריך 3.3.13, נועדו דוד חסן, ושותפו בחברת ראעד מרין, דויד מלכה, עם יוסי והממונה על יוסי בכי”ל, עדי וינוגרד (להלן: “וינוגרד”) לפגישה נוספת במהלכה דוד חסן ציין בפני וינוגרד ויוסי את קרבתו המשפחתית לאלון חסן, והוסיף: “כמו שאתם יודעים יש לו השפעה על מה שקורה בנמל בהרבה תחומים וכדאי לכם לעבוד אתנו”.

בתחילת חודש יוני 3013, במסגרת פגישת ריענון והדרכה של נציגי כי”ל עם סמנכ”ל התפעול בנמל, מר אלדד וקסמן, הודיע האחרון לנציגי כי”ל כי בכוונת הנמל לדרוש מכי”ל פיקוח נוסף להליך פריקת הגופרית מחברה שתוסמך ע”י המשרד להגנת הסביבה. במקביל דוד חסן התקשר ליוסי והדגיש באוזניו כי הוא אחראי לגיבוש ההדרכה שתידרש בעניין זה על ידי הנמל וכי עלות הפיקוח תהיה 2 ₪ לטון, בדומה לסכום הנגבה על ידי חברת דנה מ”חברת נשר” בנושא פיקוח פריקת הקלינקר.

במקביל, במשך כל אותה תקופה, המשיכה עובדת חברת דנה, ענהאל, לתעד במפגיע את פריקת הגופרית, והעבירה את ממצאיה לאנשי הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה במטרה להפעיל לחץ על כי”ל להתקשר עם חברת דנה.

בתאריך 1.8.13, לאחר שהפרשה נשוא פרק זה התפרסמה באמצעי תקשורת, פנה מנהל משמרת במתקני התפזורת בנמל זאב אביטן ליוסי, בשם אלון ודוד חסן, והשמיע באוזניו את טרוניית אלון ודוד חסן ביחס ל כמי שעומד מאחורי הפרסום התקשורתי ואת רצונו של אלון חסן לפגוש את יוסי בעניין.

כעבור יומיים, זאב אביטן הזמין את יוסי לפגישה בעניין זה. לצד זאב נכחו בפגישה גם אלון ודוד חסן, ובמהלכה דרש אלון חסן, תוך שהוא מקליט את חילופי הדברים שלא בידיעת יוסי, לקבל מיוסי פרטים אודות התנהלות יחסי חברת דנה וכי”ל עובר לפרסום התקשורתי, ואודות עצם פניית כי”ל לתקשורת ולהנהלת הנמל, ואודות תחושות האיום שחוו נציגי כי”ל מפני נציגת חברת דנה.

באותו מעמד אלון חסן הטיח ביוסי, על רקע חשדותיו לעיל, כי הוא מאוכזב מהתנהלות כי”ל בעניין, וכי ברצותו יש בכוחו להפסיק את עבודת כי”ל בנמל באופן שרירותי, ומידי, ותוך גרימת נזקים ממשיים לכי”ל.

במסגרת זו, השמיע אלון חסן באזני יוסי את הדברים הבאים: אני לא מבין מה אתם רוצים, אני עוזר לכם מאוד, אני יכול להפריע לעבודה, שהרי אני אסתובב במחסן או במשרד ואראה מנורה לא תקינה ומיד אפסיק את הפעילות בגין בטיחות… אם אני אראה גרגר גופרית ברציף אני מיד אפסיק את הפריקה ואתם תתחילו לרוץ…”.

אלון חסן אף הודיע ליוסי כי בכוונתו להגיש תביעה אישית כנגד הממונה על בכי”ל, והוסיף כי חוקרים מטעם אלון חסן צפויים להגיע ליוסי ולתחקרו ביחס לעניינים לעיל.

למרות כל הלחצים, האיומים, ודרישת השוחד – כי”ל לא התקשרה בהסכם כלשהו עם חברת דנה.

פסיקה

 לא היה כל איום במי מהמפגשים, לא היתה כל סחיטה באיומים, לא היתה כל אמירה בדבר השפעה כזו אחרת של אלון חסן.

לא הוכח כל רכיב עובדתי אשר יהיה בו כדי לבסס איום, על פי המבחנים שנקבעו בדין לאיום. אינני מוצא מקום להרחיב בניתוח יסודות האיום בעבירת סחיטה באיומים, המיוחסת, הואיל והתמונה הראייתית כה ברורה, ושוללת כל חשד לכך.

זאת ועוד, לא ניתן לקבל את עדותו של מר יוסי, כעדות שניתן על סמכה לקבוע ממצא עובדתי. אינני נותן כל אמון בגרסאותיו אשר עברו שינוי, ולא ניתן לקבוע על פי גרסאות אלו, כפי שפורט לעיל, כי אלון חסן אמר דבר כלשהו הקשור לחברת דנה, במפגשים שנטען כי התקיימו, לפני המפגש מיום 1.8.2013.

ביחס למיוחס לדוד חסן, בדבר דברים שאמר עת הציג עצמו בפני מר יוסי ואנשי כי”ל – אין מחלוקת כי הציג הוא, למען הגילוי הנאות, את היותו קרוב משפחה של אלון חסן. ואולם, החלק השני של הדברים שנטען כי נאמרו, הוכח בפני כי לא נאמרו כלל, כפי שפורט לעיל.

המסקנה העובדתית הינה, כי במפגש אחד שהיה בין אנשי חברת דנה לאנשי חברת כי”ל, נכח אלון חסן לרגע ולא אמר מאומה ביחס לחברת דנה, במפגש אחר, בתאריך 1.8.2013, לא היה כל איום, ולא רק שלא היה כל איום, אלא שגם הדברים שנאמרו במפגש זה, מוכיחים שלא היו איומים קודמים.

מכאן שהמאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את המיוחס לאלון ודוד חסן במסגרת פרשת כי”ל. מעבר לכך, מהראיות שבפניי עולה כי נאמרו דברים מפורשים בדבר העדר כל איום, ומכאן כי לא מדובר רק באי עמידה בנטל להוכיח מעל לספק סביר אלא במסקנה פוזיטיבית, כי לא היה כל איום.

מהאמור לעיל, בפרט ביחס למסקנה העובדתית, כי פעולות אלון חסן כלפי אנשי כי”ל, לא כללו את העובדות הנטענות בכתב האישום, ובפרט לא כללו את אותם חלקים של אמירות ביחס לחברת דנה, הרי שיש לדחות את הטענה, כי פעולתו של אלון חסן במסגרת פרשת כי”ל מהווה דרישת שוחד.

כך גם ביחס לדוד חסן – משהתשתית העובדתית אשר הוכחה כוללת את המפורט לעיל, הרי שלא ניתן לומר כי יש באמירותיו או במעשיו כדי דרישת שוחד.

יש להוסיף, כי הניסיון להבין מדברים שנאמרים במסגרת ת/261, כי הם עצמם מהווים דרישת שוחד, לא רק שאינם מתיישבים עם תוכן הדברים, אלא שגם אינם מתיישבים עם היגיון ההתנהלות, שכן במועד שבו התקיימה השיחה ת/261, כבר היתה הפרשה בתקשורת, וכבר הועלו טענות כנגד קשר נטען עם חברת דנה, ולא ניתן לומר כי במועד זה עולה דרישה לשוחד.

הפעילות של דוד חסן כלפי אנשי כי”ל היתה במסגרת ניסיונו לגייס לקוח נוסף, פעולות לגיטימיות, אשר לא היה בהן כל איום. העדר איום הינו על פי גרסת מי שנטען שהם עצמם המאויימים.