תיק חסן-סגיס: אם תגביה (טענות שווא) כנשר, משם אורידך – פרשת נשר

תמצית

תביעה: בדומה ליצוא גרוטאות המתכת, התביעה טוענת לקנוניה בין שלושת הנאשמים, אלון חסן, מנהל הנמל סגיס ודוד חסן מחברת דנה שבמסגרתו חסן הפסיק מדי פעם את יבוא חומר הגלם של נשר כדי לאלץ את נשר להעסיק את דנה שלא הועילה כלל אלא רק גבתה כספים, וכל זאת בידיעתו ואישורו של מנהל הנמל. 

פסיקה: אין ראיות לקנוניה. ההתנהלות הייתה של אלון חסן הייתה ראויה  ונעשתה עקב החמרת הפיקוח והדרישות של המשרד לאיכות הסביבה. השבתת העבודה נעשתה כדי להגן על הסביבה והעובדים. חברת דנה פעלה ביעילות ומנעה זיהום הסביבה, מנכ”ל הנמל ביצע את עבודתו כהלכה.

מתוך פסק הדין

טענות התביעה

 חברת נשר מפעלי מלט ישראליים בע”מ (“חברת נשר”) הנה חברת ייצור המלט הגדולה בישראל, ונוהגת לייבא דרך נמל אשדוד חומרי גלם הדרושים לתעשיות המלט שבבעלותה בהיקף של למעלה ממיליון טון בשנה, ואחד מחומרי הגלם הינו קלינקר, אשר הליך פריקתו, בעת משבי רוח, כרוך ביצירת מפגעי אבק המחייבים הפסקת הליך הפריקה.

במהלך שנת 2013 גבר קצב הייבוא של הקלינקר, ובהתאם תכפו הפסקות עבודת הפריקה מצד עובדי הנמל, בין היתר, בהוראתו הישירה והמפורשת של אלון חסן, עד כדי מעט השבתה בפריקת הקלינקר על כל הנזק הכלכלי המשתמע מכך לחברת נשר, והפסקות העבודה לעיל הצטרפו לגרעון מתמשך במצבת כוח האדם שהקצה הנמל למלאכת פריקת הקלינקר, ולעיצומי עובדים שננקטו בנמל מעת לעת, ואשר גרמו לחברת נשר למצוקה תפעולית וכלכלית כבדה.

עקב המצוקה הכלכלית אליה נקלעה חברת נשר כמתואר לעיל, ומשעה שפניות כתובות ואחרות מטעם חברת “נשר” לגורמים הרלוונטיים בנמל, לרבות למנכ”ל סגיס, לא הועילו, נועדו קברניטי חברת נשר, לפגישה בעניין עם המנכ”ל סגיס, אשר נערכה מחוץ לנמל, ובמסגרתה העלו את מצוקת החברה, במלוא חריפותה, ודרשו מהמנכ”ל סגיס פתרון מידי. במסגרת הפגישה הסביר המנכ”ל סגיס את הקשיים שמעורר תחום איכות הסביבה בנמל, וטען בפניהם כי פועלות בנמל מספר חברות המספקות שירותי איכות סביבה, ואשר שכירת מי מהן תוכל לסייע לחברת נשר במצוקתה המתוארת לעיל. כן המליץ המנכ”ל סגיס על חברת דנה ועל בעליה, יניב, כמי שיוכלו לסייע לחברת נשר במצוקתה המתוארת לעיל. בכך יצר המנכ”ל סגיס מצג שווא לפיו לכאורה זקוקה חברת נשר לחברות חיצוניות אלה בכלל, ולחברת דנה בפרט, על מנת להמשיך את פריקת הקלינקר בנמל, זאת על אף שלא הייתה דרישה מצד מאן דהוא להצבת פיקוח חיצוני. במעמד הפגישה הבטיח המנכ”ל סגיס כי יניב יצור קשר עם שניר (אחד מנציגי חברת נשר) בעניין.

בחלוף מספר ימים התקשר יניב לשניר והצהיר בפניו כי חברת דנה הינה חברה המספקת שירותי איכות סביבה בנמל, ויש לה את הכלים “לשחרר את צוואר הבקבוק”. בכך הוסיף יניב על מצג השווא שהציג המנכ”ל סגיס בפני חברת נשר לפיו התקשרות עם חברת דנה חיונית כביכול להבטחת עבודה רציפה של פריקת הקלינקר בנמל.

בהמשך לשיחת הטלפון לעיל, התקיימה בנמל פגישה בין שניר לבין דוד חסן ויניב, בה סוכם מתווה הפיקוח שתספק חברת דנה לחברת נשר, במסגרת פריקת הקלינקר. מתווה שעיקר נוכחות נציגי חברת דנה במהלך פריקת הקלינקר, שהסתכמה בעלות שכר עובד יומי, וללא כל אמצעי פיקוח ייחודיים.

אמצעי הפיקוח שסיפקה בפועל חברת דנה, בהמשך להתקשרות לעיל, התמצו בהצבת עובדים מטעמה במהלך פריקת הקלינקר, בסמוך לאניות הנפרקות. עובדי חברת דנה נהגו להסתכל על כיוון הרוח וכשהרוח נשבה לכיוון הים, עובדי חברת דנה עצרו את עבודת הפריקה. מעבר לכך לא סיפקה חברת דנה כל שירות אחר לחברת נשר, ואף לא עשתה שימוש בכל אמצעי פיקוח ייחודי, ולו הפשוט ביותר כגון “שרוולי רוח”.

באותו מעמד סיכמו דוד חסן ויניב עם שניר את אופן התשלום עבור “שירותי הפיקוח” שתספק חברת דנה לחברת נשר, ונקבע כי התשלום לחברת דנה יעמוד על 2 ₪ עבור כל טון קלינקר שיפרק בפועל בנמל אשדוד.

משהוגש הסיכום האמור לעיל, שבה מלאכת פריקת הקלינקר לפעולה סדירה ולשביעות רצון חברת נשר, וחברת נשר העבירה לחברת דנה תשלום חודשי כמוסכם לעיל, ובהיקף שהסתכם בסך של 1,384,193 ₪ במהלך החודשים אפריל עד אוקטובר בשנת 2013, ועד הפסקת פעולתה של חברת דנה בתחומי הנמל ע”י הנהלת הנמל ביום 11.9.13. העלות שגבתה חברת דנה הייתה מופקעת ביחס לשירות שנתנה בעניין זה.

במהלך התקופה לעיל, הונחו עובדי הנמל, מעת לעת, ע”י וועד הנמל להתמיד במלאכת פריקת קלינקר גם כשזו נאסרה עקב מפגעי איכות הסביבה קשים במהלך פריקת הקלינקר.

אלון חסן, היה מודע לכך שעבודת פריקת הקלינקר חודשה עקב התקשרותה של נשר עם חברת דנה למתן שרותי פיקוח איכות סביבה, ועל רקע זה הפסיק לפעול באופן בו פעל קודם לכן – דהיינו לגרום להפסקות עבודה של פריקת הקלינקר בנמל עבור חברת נשר למרות שבפועל תרומת חברת דנה לצמצום מפגעי איכות סביבה, אגב פריקת הקלינקר, הייתה אפסית.

משהופסקה עבודת חברת דנה בנמל, נמשכה פריקת הקלינקר תוך פיקוח אנשי איכות הסביבה בנמל, ומבלי שחברת נשר תישא בעלות הנוספת.

נוכח אי חוקיות העלות הנוספת שנגבתה מחברת נשר ע”י חברת דנה באו הנמל וחברת נשר לכדי הסכמה בדבר הנחה בדמי הניטול המשולמים ע”י חברת נשר באופן שיקזז את מלוא העלות בה נשאה חברת נשר כלפי חברת דנה בתקופת התקשרותן כמפורט בסעיף 41 לעיל וכך נגרמה לנמל אשדוד פגיעה כלכלית משמעותית.

פסיקה

בפרשת נשר הטענה הינה, שוב, כי השבתת עבודת פריקה של מטען קשורה היתה ברצון להביא את חברת דנה לעבודה עימה. תמונת הראיות מעלה מצב דברים שונה בתכלית – החומר המיובא ע”י חברת נשר גם הוא חומר אשר יכול לפגוע באיכות הסביבה, וכתב האישום עצמו מציין כי הליך פריקתו, בעת משבי רוח, כרוך ביצירת מפגעי אבק המחייבים הפסקת הליך הפריקה.

גם כאן, מצב דברים בו נחשפו עובדים לאישומים, ולבעיות הקשורות באיכות הסביבה, מחייב היה נקיטת צעדים מצד ועד העובדים. במצב דברים זה ברורה היתה המצוקה של החברה. מכאן ועד למסקנה הקושרת זאת בחברת דנה, הדרך ארוכה.

יש לציין כי מאחרי השביתה עמדה ההסתדרות, אשר תמכה בשביתה, ואף התקיים הליך בבית הדין לעבודה, במסגרתו ההסתדרות תמכה בטענות העובדים ובשביתה. זאת ועוד, כפועל יוצא משביתה זו הושג, שוב, פיתרון על דעת אנשי המשרד להגנת הסביבה, הפעם בדמות היתר הזרמה לים.

אנשי חברת נשר בחרו להתקשר עם חברת דנה, אשר העניקה להם פתרון הן במישור הפיקוח והן במישור הטכני והמעשי, למניעת מפגעים.

אין ולא היתה כל מניעה כי חברת דנה תתקשר עם חברת נשר, ואך מובן הוא כי יבואן המייבא חומר אשר עלול לפגוע באיכות הסביבה, יפעל, בין באופן ישיר ובין באמצעות חברה אחרת מטעמו, למניעה של מפגעים אלו.

אין כל בסיס לאמור בכתב האישום, בדבר אי חוקיות העלות שנגבתה מחברת נשר ע”י חברת דנה, לצורך פיקוח בעת פריקה ונקיטת אמצעים לצורך כך. בהקשר זה עלתה השאלה מיהו זה אשר צריך לשאת בעלות זו.

עמדת המאשימה, הינה עמדה העומדת בניגוד לאינטרס של המדינה, האינטרס הכלכלי, כמו גם בניגוד להוראת תקנות הנמלים, ובניגוד למתבקש מהגיון הדברים.

עמדת המאשימה הינה, כי התשלום הקרוי “דמי ניטול”, אשר מחוייבים בו גורמי חוץ המבקשים לעשות שימוש בנמל לייבוא חומרים ומוצרים, כולל גם את העלות הנדרשת לצורך מניעת מפגעים שמקורם באותם חומרים המיובאים ע”י אותם גורמים. עמדה זו לא רק שמנוגדת לאינטרס הכלכלי של הנמל, לא רק שמטיבה היא עם היבואנים והיצואנים, אלא שגם אין היא מתיישבת עם משמעות הדינים של הגנת הסביבה ותקנות הנמלים.

הדין מטיל אחריות מסויימת על קברניט כלי שיט, ונותן סמכויות למתן הוראות הן לקברניט והן לכל אדם הממונה על פריקה של כלי שיט או טעינתו.

קיימת הוראה מפורשת בתקנה 88 לתקנות הנמלים, שעניינה בשמירה מפני נפילת חומרים הנטענים או נפרקים, למי הים.

עובדי הנמל מבצעים את עבודת הפריקה והטעינה באמצעות כלי עבודה, “באגרים”, וכלים שונים להעמסה או לפריקה, כאשר אותה עת, במקביל, ויחד עימם, נמצאים עובדים של אותן חברות פרטיות המספקות שירותים ליבואנים וליצואנים, ומקבלות את השכר מהם, וחברות אלו דואגות למתיחת ברזנטים או הצבת פלטות ברזל, או כל אמצעי אחר, בין האוניה לבין הרציף, על מנת שתימנע נפילה של חומרים אל מי הים, שעה שמתבצעת הטעינה או הפריקה ע”י עובדי הנמל.

מדובר בעבודה משותפת, ולצד עבודת העובדים של הנמל, מבוצעת עבודה מטעם החברות הפרטיות.

זאת ועוד, בעיות מסוימות קשורות לא רק בפעולת הפריקה וטעינה, אלא גם בטיבו של החומר, ענני אבק הנוצרים ממנו ושוקעים לים, ועוד.

אין זה ברור מדוע על הנמל לשאת בעלות הקשורה בפיקוח על פריקה וטעינה של חומרים אשר להם פוטנציאל של זיהום.

דמי הניטול, על פי גישתו של איש הנמל, האחראי על איכות הסביבה בנמל, שהעיד בפני, אינם כוללים את עלויות הפיקוח על השמירה על הגנת הסביבה. הוא אף פנה וביקש, לאחר שהנמל החל לקחת על עצמו ביצוע עבודה זו, לחייב את היבואנים בעלויותיה, ע”י שינוי אותם דמי ניטול, אולם בקשתו לא נענתה.

לכשהוצאה חברת דנה מהנמל, החל נמל אשדוד מבצע בעצמו את הפעילות שביצעה קודם לכן חברת דנה, ובחלקה באמצעות עובדים שעבדו קודם לכן אצל חברת דנה, וכעת, בעלות של כמיליון עד מיליון וחצי שקלים בשנה, נמל אשדוד בעצמו מבצע פעילות זו, על חשבונו. יוצא מהאמור לעיל, כי לא רק שבדין היה על היבואנים לשאת בעלויות הפיקוח, אלא שסילוק חברת דנה הטיב עימם והרע עם הנמל, שכן הנמל נושא כעת בתשלום.

 הראיות שבפניי מביאות למסקנה כי עבודת חברת דנה, אשר זכתה לתשבחות מכל הגורמים שעבדו עמה, הביאה למניעת פגיעה באיכות הסביבה, באופן משמעותי ביותר. מדובר היה בעבודה שכללה עובדים רבים מטעם חברת דנה, הן מפקחים והן מבצעים בפועל של עבודות והתקנת מתקנים, למניעת פגיעה בהגנת הסביבה.

פעילות חברת דנה היטיבה עד מאד, הן עם יצואני הגרוטאות והן עם חברת נשר, זירזה את הפריקה של הכמויות הגדולות של החומר שחברת נשר ייבאה, ופתרה בעיות קשות לחברת נשר.

כל האמור מביא למסקנה ברורה כי אין כל ממש במיוחס לנאשמים בכתב האישום, גם לא בפרשת נשר. אין כל ראיה לשוחד, מרמה או הפרת אמונים. אין כל ראיה לקנוניה או לשיקולים זרים.

לא רק שהמאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את המיוחס לנאשמים בכתב האישום מעל לספק סביר, אלא שהראיות שבאו בפניי מביאות למסקנה פוזיטיבית השוללת את המיוחס לנאשמים.