בעקבות ראיון של יצחק אילן, בכיר בשב”כ ומומחה בחקירות, בעניין חפותו של רומן זדורוב וקביעתו שההודאה שהוצאה ממנו בידי המדובב היא הודאת שווא. בראיון מסביר אילן שגילוי הודאות שווא נדרש מאוד בחקירות השב”כ מכיוון שבחקירות מתקבלות הרבה הודאות שווא, ומומחים שכמותו יודעים למנוע את השימוש בהם.
למרות מומחיות נפלאה זו, כאשר בית משפט מקבל תיק שבו ישנה הודאה באשמה בפני חוקרי השב”כ, ובוודאי אחרי שימוש בעינויים, כמו למשך תיק בן אוליאל בעניין הרצח המשולש בכפר דומא, כדאי לו, לעניות דעתי, להיזכר בתיק רצח החייל אולג שייחט ז”ל.
מדבריו של ניצב בורובסקי מפקד המחוז הצפוני במשטרה – פיענוח רצח החייל אולג שייחט ז”ל, 15 שנים לאחר הרצח:
“נכנסו מידעים ובהם מידע על שלשה מחבלים מכפר כנא, הם נעצרו, הועברו לחקירת השב”כ, וכאן יש את אחת הפרשיות היותר משונות, השלשה נחקרו על ידי השב”כ ובתוך חקירתם הודו בפני נשיא בית המשפט השופט תאופיק כתילי. כל אחד בנפרד ובשפה הערבית הודה שביצע את הרצח וגם מסר פרטים ומידע שלא היה ידוע לאיש פרט לרוצחים. הם תיארו את טיב הקרקע, פרטי חקירה מאוד ממוקדים. מי שייצג אותם הוא עו”ד אביגדור פלדמן שטען שהשלשה לא ביצעו את האירוע. מה שהיה חסר לפיענוח הוא כלי הנשק של אולג. השלשה נעצרו עד תום ההליכים. במקביל על ציר המוביל, גולני, ובית רימון אירעו מספר מקרי ירי על רכבים ישראלים. החלטנו להציב פתיונות על הציר, לוחמים, כדי לגרור אירוע, ואכן נוצר מגע עם שלשה מחבלים שירו על רכב מג”ב, כמובן הרכב היה מוסווה, התנהל מרדף רגלי, והסתבר כי הירי בוצע מנשקו של אולג שוחט. הם נחקרו והודו בביצוע הרצח. מכאן שהשלשה שנעצרו בפעם הראשונה לא היו רוצחים ולא סייענים, על אף שהם הודו וידעו פרטים מוכמנים. אלו שאלות שההיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל תדע לפענח, היום אני לא יודע. אומר בורובסקי, , ומוסיף: אינני מכיר מערכת שמשחררת אנשים שהודו בביצוע רצח אלא אם כן ההודאה נגבתה שלא כדין. ולכן ההנחה היא שההודאה הזו נגבתה שלא כדין, אחרת המדינה לא הייתה ממהרת לפצות. יחד עם זאת, אם לא הייתה נתפסת החוליה עם הנשק של אולג, אני בטוח שהנאשמים הראשונים ששוחררו היו מורשעים בביצוע רצח גם על פי הודאתם.” ( הציטוט מאתר רוטר, כנראה תמלול מראיון עם ניצב בורובסקי)
ובמאמר שפירסם לאחרונה מוסיף ניצב בורובסקי:
“מדובר בכישלון חקירתי חמור של השב”כ, שעצר אזרחים מכפר כנא אשר הואשמו כרוצחי החייל לאחר שהודו בביצוע ואף שחזרו אותו. ערעורם לבית המשפט, באמצעות בא כוחם עו”ד אביגדור פלדמן, נדחה בשל הראיות המוצקות בהודאותיהם, השחזור המדויק שביצעו, כמו הכרתם את אינסוף הפרטים המוכמנים שתאמו באופן חד ומדויק את הראיות הפורנזיות בתיק.
כיצד יצחק אילן, אדם ערכי ומוסרי לדבריו, מסביר את העובדה שהנאשמים ידעו את כל פרטי הרצח במדויק ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי? את אופן ביצועו של הרצח האכזר והאלים? את המכשיר ששימש לביצוע הרצח? את הנתיב אל זירת הרצח ועד מקום קבורת החייל ומקום מציאת הדסקית שלו? ” (הציטוט מאתר מעריב)
נראה שלדעת ניצב בורובסקי, גם במקרה של רצח החייל אולג שייחט ז”ל, בית המשפט הובל על ידי השב”כ, המשטרה והפרקליטות בנתיב קוראלס שאין ממנו מוצא אלא הרשעה, ורק תפיסת הרוצחים מנעה הרשעת שווא. ובתיק זה לא היו עינויים…
אם תמצאו מחקר מעמיק שנעשה על ידי מערכת התביעה בבירור הכשל העתיק הנ”ל, אשמח אם תעדכנו אותי. אני לא מצאתי. עד אז, ראוי להמליץ לכל בית משפט בישראל להתייחס להודאות שהוצאו בשב”כ, בוודאי בעינויים, וגם לפרטים המוכמנים שמתגלים בחקירה, בחשדנות רבה. צריך לזכור שחקירות השב”כ אינן מתועדות באופן מלא כפי שאמורות להיות חקירות במשטרה, או שהן חסויות.
