סקירה קצרה של נסיונות סחיטה מפורסמים שבהם הסחטנים, מדינות או אירגונים, השתמשו בבני ערובה להשגת מטרות מדיניות, כלכליות, ושיחרור אסירים מורשעים או שבויים. מקור המידע הוא בדרך כלל ויקיפדיה בעברית או באנגלית.
שימוש בבני ערובה לסחיטה מוכר היטב באירגוני פשע ברחבי העולם. גם מדינות ואירגוני טרור משתמשים בשיטה זו, וחלקם נחלו הצלחות משמעותיות שקידמו אותם למטרותיהם באופן זה. ראוי לציין שישנן מדינות שמסרבות להיכנע לסחיטה מופרזת בעזרת בני ערובה, כמו ארצות הברית ואנגליה, בעוד מדינות אחרות כמו צרפת, גרמניה ועוד, מוכנות יותר להיענות לדרישות החוטפים, למרות שגם הן רחוקות מאוד מרמת הכניעה לסחיטה שמפגינה ישראל בעשרות השנים האחרונות.
ככלל, היענות לדרישת חוטפים תביא בדרך כלל לחטיפות נוספות, ולעיתים קרובות תורמת במידה משמעותית להשגת המטרה העיקרית של החוטפים. כך, רוסיה, שלה יש מסורת קשוחה של אי היענות לחטיפות בני ערובה נכנעה באופן נדיר לחטיפות ההמוניות של שאמיל באסייב הצ’צ’ני, מה שקידם מאוד את הקמת המדינה הצצ’נית. לאחר פריצת מלחמת צ’צ’ניה השניה שאמיל באסייב, מעודד מהצלחתו הראשונה, המשיך במסורת החטיפות ההמוניות, אך הממשל הרוסי בראשות פוטין כבר חזר למסורת של אי היענות לסחיטה.
הצלחה גדולה נוספת מבחינת החוטפים היו החטיפות של אירגון הסנדיניסטים בניקרגואה. היענות המשטר לדרישות החוטפים תרמה להפלתו של המשטר של סומוזה.
לפעמים, גם אם לכאורה לא מתקבל כל כופר נפש, אירוע החטיפה מעורר השפעה בכיוון הנדרש בידי הסחטנים לאורך שנים. דוגמא טובה הוא אירוע החטיפה ההמונית וכיבוש המסגד הגדול במכה בשנת 1979 על ידי הקנאים המוסלמים מאירגון האחואן, למרות אי קבלת שום דרישה של החוטפים, כיבוש המסגד בכוח, והוצאת כל המורדים להורג, המשטר הסעודי החליט שלא כדאי לו להסתבך עם הקנאים האיסלאמים ופעל לשנות את החיים בסעודיה לכיוון הקיצוני דתי, כדרישתם. הצלחה זו, יחד עם הנסיון הסעודי להפנות את הקיצוניות הדתית הווהבית אל מחוץ לארצם, והעזרה של ארה”ב לאירגונים אלו באפגניסטן כדי לפגוע בברית המועצות, הביאה לדעת רבים להקמת האירגונים האיסלמיים הסלפים כמו אל קאידה, הטליבן ודאעש.
במדינת ישראל, אליה כוונו חטיפות רבות מצד אירגוני הטרור הפלסטיניים יש זיגזג בין קשיחות מוחלטת ואי היענות לדרישות הסחטנים שברשותם בני ערובה אזרחים, כולל מקרים בהם מספר הנירצחים בחילוץ היה גבוה בהרבה מדרישות החוטפים לשיחרור בני ערובה, כמו בטבח בבית הספר במעלות, לבין שיחרור סיטוני תמורת שיחרור חיילים שבויים, ששיאיה הם שיחרור של אלפי טרוריסטים מורשעים, כולל רוצחים אכזריים, מבתי הכלא, תמורת חייל חטוף אחד בעיסקת שליט, שלושה בעיסקת ג’יבריל השנייה, או ארבעה בעיסקת שבויי הנח”ל בבחמדון. הכופר שולם ביד רחבה, למרות ידיעה ברורה שחלק גדול מהטרוריסטים ימשיכו בפעילותם נגד מדינת ישראל ואזרחיה, ושמספר הנרצחים על ידי המשוחררים ושלוחיהם יעלה בהרבה על מספר החיילים המשוחררים. הסתבר שדווקא שרי הימין לא היו מסוגלים לעמוד מול הורי החיילים והלחץ הציבורי העצום, למרות המחיר הנורא הצפוי. שותפים לכניעה לסחיטה היו רבים מראשי גופי הביטחון השונים.
רבים קושרים את עסקאות השיחרור ההמוני של ממשלות ישראל לתהליכים שהביאו לאינתיפדות הפלסטיניות ולטבח של שמחת תורה: שיחרור האסירים ההמוני בעסקאות שבויי צה”ל מבחמדון ועיסקות ג’יבריל תרם לדעת רבים לאינתיפדה הראשונה שהביאה לבסוף את הסכמי קמפ דייויד והקמת הרשות הפלסטינית בראשות יאסר עראפת, שהביא לרצח של יותר מאלף אזרחים וחיילים ישראליים באינתיפידה השניה, וכך גם השיחרור של אלפי אסירים בעסקת שליט תרם לדעתם לטבח שמחת תורה.
במאמר זה יוצגו בפירוט חטיפות של בני ערובה ישראלים וגם חטיפות המוניות מפורסמות של בני ערובה במקומות אחרים, בסדר פחות או יותר כרונולוגי. זוהי כמובן רשימה חלקית, בוודאי לגבי חטיפות שאינן קשורות לישראל.
התיאור לא כולל חטיפות המוניות שמטרתם המרת דת, אספקת נשים ללוחמים, אספקת ילדים לוחמים וכו’ כמו שנעשה על ידי אירגונים כמו דאעש, בוקו חראם וכו’.
- 1944 “סחורה תמורת דם”
הסחטנים: ראשי האס.אס הגרמני.
הניסחטים: היהודים ובעלות הברית המערביות שהשתתפו בלחימה נגד הנאצים.
מספר בני הערובה: כמיליון יהודים.
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרשו 10,000 משאיות וסחורות נוספות כמו קפה. לא נתקבל כופר.
מספר הנרצחים: חצי מיליון יהודים.
המטרה העיקרית של הסחטנים: יצירת חוסר אימון ומריבות בין בעלות הברית המערביות לברית המועצות.
תאור מקוצר של מהלך הסחיטה
באפריל 1944 פנה בכור השטן אדולף אייכמן ליואל בראנד, פעיל מרכזי ב”וועד ההצלה של יהודי הונגריה” והיציע לו בשם ראש פתנים, מפקד האס.אס היינריך הימלר, עיסקה: גרמניה תשחרר עד מיליון יהודים שעומדים להרצח בקרוב תמורת העברת 10,000 משאיות וסחורות אחרות לגרמניה על ידי בעלות הברית. חלק גדול מאותם יהודים היו יהודי הונגריה שאייכמן התחיל לארגן את רציחתם במחנה אושוויץ. בראנד נשלח לאיסטנבול כדי לקבל הסכמה עקרונית של בעלות הברית, בעיקר אנגליה, בעזרת הממסד הציוני בארץ ישראל. לפי בראנד, די היה בהסכמה עקרונית על העסקה כדי להציל יותר מ100,000 יהודים, ללא מתן שום תמורה נוספת, וזאת מכיוון שהנאצים, ביודעם את חוסר האימון של הצד השני, היו מוכנים לשחרר כמה אלפי יהודים עוד לפני העיסקה, עוד 100,000 עם האישור העקרוני והשאר בשלבים של 100,000 בכפוף לקבלת התמורה.
לבראנד, שסיכן את חיי משפחתו שנשארה בציפורני הנאצים, הובטח שיפגש עם המנהיג הציוני משה שרת עם בואו לאיסטנבול, ואם יצליח לשכנע אותו ברצינות העניין שרת ינהל את הדיונים מול האנגלים והממסד היהודי ציוני, אך שרת לא היגיע לאיסטנבול. למרות שהוזהר שהאנגלים והממסד הציוני מוליכים אותו בכחש, הסכים יואל בראנד להגיע לאזור הנשלט בידי האנגלים ומשם נאסר והובל לכלא בקהיר ל”חקירה” שנמשכה כמה חודשים. באותם חודשים התבצע רצח של כחצי מיליון מיהודי הונגריה. בקהיר הוא נפגש עם משה שרת ונחקר ארוכות על ידי הבריטים.
הבריטים, וגם הממסד הציוני, לא התייחסו ברצינות להזדמנות להציל מאות אלפי יהודים, וכלל לא שקלו את העסקה. הבריטים, כידוע, אף מנעו מספינות עם פליטים יהודים לקבל מקלט בארץ ישראל, וחלקן חזרו לציפורני הנאצים וניספו שם. למרות הסירוב הגורף לעיסקה, כמה אלפי יהודים נצלו בזכות “דמי הקדימה לדמי הקדימה” של העסקה, ברכבת “המיוחסים” של קסטנר, שותפו של יואל בראנד, ולאחרונה נודע לי גם על רכבת נוספת ששורד השואה משה וולברג, איש קיבוץ משואות יצחק, כתב בעדותו על הצלתו כילד בשואה, שגם היא הוחזרה מכיוון אושוויץ לאוסטריה בזכות ההצעה לעסקה.
עד יומו האחרון האמין יואל בראנד שניתן היה להציל לפחות 100,000 מיהודי הונגריה ללא נתינת שום תמורה, וכמובן הרבה יותר בעד תמורה זעומה, יחסית. אחרי מאסר בכלא האנגלי חזר בראנד ללוע הארי בבודפשט והיצליח להגיע עם משפחתו לארץ ישראל, שם נרדף כל חייו על ידי הממסד הבן גוריוני, עקב טענתו שהממסד הציוני לא עשה מספיק להצלת היהודים בעסקה עם השטן הגרמני.
2 . 1968-1976: חטיפות של מטוסים
הסוחטים: אירגונים פלסטיניים, בעיקר ה”חזית העממית לשיחרור פלסטין”
הניסחטים: ישראל ומדינות אחרות במערב.
מספר בני הערובה: יותר מ1000 במצטבר.
מספר הנרצחים: לפחות 10.
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרש שיחרור אסירים בישראל ובמדינות אחרות במערב. בחטיפה הראשונה בשרשרת החטיפות, של מטוס אל-על שנחטף לאלג’יריה, ישראל שחררה 24 מחבלים, לא רוצחים. אחרי חטיפה זו ישראל סרבה לתת כופר בחטיפות הבאות וגם הכופר שנתנו מדינות אחרות היה מועט.
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה במדינת ישראל, שיחרור אסירים, העלאת הנושא הפלסטיני לסדר היום העולמי.
1968: חטיפת מטוס אל-על מלונדון לתל אביב.
ביולי 1968 השתלטו שלושה לוחמים של ה”חזית העממית לשיחרור פלסטין” על מטוס אל-על ובו 38 נוסעים ועשרה אנשי צוות. המטוס הונחת באלג’יריה שם הוחזקו הנוסעים הישראלים והצוות כבני ערובה בסיוע השילטון המקומי. החוטפים דרשו כופר של שיחרור 24 אסירים מהכלא הישראלי וקיבלו את מבוקשם. זהו המקרה הראשון והיחיד שבו ישראל הסכימה לשלם כופר כנגד שיחרור בני ערובה במטוסים חטופים.
1969: חטיפת מטוס TWA 740 על ידי החזית העממית לשיחרור פלסטין. המטוס הונחת בסוריה עם 120 נוסעים ו7 אנשי צוות.
1970: חטיפות המטוסים על ידי החזית העממית לשיחרור פלסטין בספטמבר “השחור” לשדה התעופה דוסון בירדן.
אל-על 219: 148 נוסעים ו10אנשי צוות. המטוס היה אמור להיחטף לשדה התעופה דוסון בירדן כמו שאר המטוסים אבל הצוות הישראלי הצליח להכניע את החוטפים. במהלך הכנעת החוטפים דייל ישראלי נפצע קשה ונזקק לעזרה דחופה ולכן המטוס נחת באנגליה שם נכלאה החוטפת לילה חאלד לכמה ימים עד ששוחררה בעקבות חטיפה נוספת.
TWA 741: 141 נוסעים ו11 אנשי צוות. נחטפו לירדן.
סוויסאייר 100: 143 נוסעים ו12 אנשי צוות.
פאן אם 93: 153 נוסעים ו17 אנשי צוות. שני החוטפים היו חלק מצוות החטיפה של מטוס אל-על 219, אבל צוות הקרקע הישראלי חשד בהם ומנע מהם לעלות למטוס הישראלי, ולכן הם חטפו מטוס אחר. כיוון שהיה חשש שהמטוס לא יכול לנחות בדוסון עקב גודלו הוא נחטף לקהיר.
בואק 775: נחטף לדוסון בירדן. החוטפים דרשו וקיבלו את שיחרור לילה חאלד מבריטניה.
1972: חטיפת מטוס סבנה 571. במטוס היו 99 נוסעים ועשרה אנשי צוות. החוטפים היו מאירגון הפת”ח. המטוס נחת בבן גוריון. דרישות החוטפים היו שיחרור 350 אסירים פלסטינים. במבצע השיחרור של המטוס על ידי סיירת מטכ”ל השתתפו גם בנימין נתניהו ואהוד ברק.
1976: איירבוס 700A: נחטף לאוגנדה. 248 נוסעים ו12 אנשי צוות. החוטפים היו מאירגונים גרמניים ופלסטינים. החוטפים דרשו שיחרור 53 אסירים, מתוכם 40 ישראלים, וכסף. מבין כמאה היהודים שנשארו כבני ערובה בשדה התעופה שלושה נרצחו והשאר שוחרו במבצע יונתן, על שמו של יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ”ל שנפל בקרב. לוחם ישראלי נוסף, סורין הרשקו, נפצע בצווארו ונשאר משותק בארבעת גפיו.
1976: KLM 366: נחטף לישראל בידי אנשי אירגונים פלסטינים, אך לא הורשה לנחות. 79 נוסעים וחמישה אנשי צוות.
1977: טיסה 181 של לופטהאנזה: נחטף על ידי החזית העממית לשיחרור פלסטין עם 91 נוסעים ואנשי צוות למוגדישו, בירת סומליה. החוטפים דרשו שיחרור של אנשי ” כנופיית באדר מיינהוף” מהכלא הגרמני. קברניט המטוס נרצח. בני הערובה שוחררו בידי הסומלים ויחידת קומנדו גרמנית.
- 1972 חטיפת הספורטאים ואנשי הצוות הישראליים באולימיאדת מינכן.
הסוחטים: אירגון הפתח.
הניסחטים: ישראל וגרמניה.
מספר בני הערובה: 11.
מספר הנרצחים: 11.
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרש שיחרור 232 אסירים בישראל ושניים בגרמניה. בגרמניה שוחררו שני האסירים.
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה במדינת ישראל, שיחרור אסירים, העלאת הנושא הפלסטיני לסדר היום העולמי.
בספטמבר 1972 פרצו שמונה לוחמים מאירגון “ספטמבר השחור”, אירגון בת של אירגון הפתח, למגורי הצוות והספורטאים הישראלים בכפר האולימפי במינכן. במהלך החטיפה נהרגו שניים שניסו להתנגד ותשעת האחרים נרצחו כאשר הגרמנים ניסו לשחרר את בני הערובה.
4 .1974-1988 חטיפות של אזרחים בישראל כבני ערובה בפיגועי מיקוח.
הסוחטים: אירגונים פלסטיניים.
הניסחטים: ישראל ומדינות אחרות במערב.
מספר בני הערובה: ביה”ס במעלות: 85, מלון סבוי 10, בית הילדים במשגב-עם: 8, אוטובוס קו 300: 41, אוטובוס העובדים בקמ”ג: 11.
מספר הנרצחים: מעלות: 28, סבוי: 11 , משגב עם: 3, קו 300 :1 , אוטובוס קמ”ג: 3.
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרש שיחרור אסירים, מספר האסירים שנדרשו: מעלות 20, מלון סבוי 20, משגב עם ?, קו 300 חמש מאות, בכולם לא ניתן כופר והייתה פעולה צבאית.
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה במדינת ישראל, שיחרור אסירים, העלאת הנושא הפלסטיני לסדר היום העולמי.
1974 :בית הספר במעלות.
במאי 1974 חדרה חוליה של שלושה לוחמים מאירגון “החזית הדמוקרטית לשיחרור פלסטין” לגליל. חדירת החוליה זוהתה והכרזה כוננות. ולאחר שהסתובבה יומיים בגליל תקפה רכב הסעות, רצחה נוספת אחת ופצעה אחרות. ביום השלישי לשהות החוליה בשטח ישראל רצחה החוליה שלושה מבני משפחת כהן במעלות, פצעה אחרים והמשיכה לבית הספר “נתיב מאיר” במעלות. בבית הספר שהו 102 תלמידים שישנו שם במסגרת פעילות של הגדנ”ע. נתפסו 85 בני ערובה ובמהלך חילוצם בידי סיירת מטכ”ל נהרגו 23 ונפצעו 68 אזרחים וחיילים.
1975: מלון סבוי
במרץ 1975 נחתו בחופי תל אביב שמונה לוחמים מאירגון הפתח שהשתלטו על מלון סבוי ברחוב גאולה ולקחו 10 אנשים כבני ערובה. במהלך ניסיון החילוץ של סיירת מטכ”ל נרצחו 7 מבני הערובה, רובם אזרחי מדינות זרות. 3 מחיילי צה”ל נהרגו בקרב ביניהם מח”ט הצנחנים, ומפקד סיירת מטכ”ל לשעבר, עוזי יאירי, שהצטרף ללחימה.
1980: בית הילדים במשגב עם
באפריל 1980, שביעי של פסח, פרצו חמישה לוחמים מאירגון ” חזית השיחרור הערבית” לבית הילדים במשגב עם ולקחו 7 תינוקות כבני שנתיים ומבוגר אחד כבני ערובה. במהלך חילוץ בני הערובה בידי סיירת מטכ”ל נהרג תינוק אחד מבני הערובה, בנוסף לשני לוחמים וחבר קיבוץ שניסה להגן על בית התינוקות.
1984: אוטובוס קו 300 של אגד
ארבעה צעירים מעזה הקשורים לאירגון הפתח עלו לאוטובוס מתל אביב לאשקלון באשדוד, השתלטו על האוטובוס בעזרת סכינים ומזוודה שנטען שיש בה חומר נפץ והורו לו לנסוע לגבול מצרים. בדרך האוטובוס נעצר באזור דיר אל בלח ובמהלך המשא ומתן פרצו לוחמי סיירת מטכ”ל לאוטובוס וחילצו את בני הערובה. במהלך החילוץ נהרגה חיילת מבנות הערובה.
- 1972: חטיפת קצינים בכירים סורים בלבנון
הסוחטים: ישראל
הניסחטים: סוריה
מספר בני הערובה: 5
מספר הנרצחים: שלושה חיילים לבנונים.
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרש שיחרור אנשי 3 אנשי צוות אויר שנפלו בשבי הסורי. השלושה שוחררו, ישראל שיחררה בתמורה, בנוסף לחמשת החטופים, עוד 41 שבויים סוריים.
המטרה העיקרית של הסחטנים: שיחרור השבויים הישראלים.
הסורים סירבו לעסקאות החלפת שבויים שישראל היציעה להם, כאשר נודע שקבוצה של קצינים בכירים עומדת לסייר באזור הגבול הלבנוני הוחלט לחטוף אותם כדי להאיץ בסורים להגיע לעיסקת החלפת שבויים. נעשו מספר נסיונות כאשר גם הצוות בפיקודו של בנימין נתניהו השתתף בחלק מהם וגם מפקד הסיירת אהוד ברק, עד שלבסוף הצליחו לחטוף חמישה מששת הקצינים הסורים.
- 1974: חטיפת בני ערובה במסיבה במנגואה, ניקרוגואה.
הסוחטים: אירגון הסנדניסטים.
הניסחטים: הממשל של סומוזה בניקרגואה.
מספר בני הערובה: 40
מספר הנרצחים: 1
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרשו שיחרור 14 אסירים, מיליון דולר, פירסום הודעה שלהם בתיקשורת. הכופר התקבל בשלמותו.
המטרה העיקרית של הסחטנים: שיחרור אסירים, כסף להמשך פעילות, פגיעה במשטר הקיים.
14 לוחמים מאירגון הסנדניסטים פשטו על מסיבה פרטית במנגואה ולקחו כ-40 איש כבני ערובה, ביניהם קרובי משפחה של סומוסה וכמה מאנשי המשטר. בתמורה לשחרורם דרשו החוטפים כופר בסך מיליון דולר; שחרור של 14 מחבריהם שהיו כלואים בידי המשטר; מעבר חופשי לאסירים המשוחררים ולחטופים להוואנה קובה. הממשלה נכנעה לדרישות החוטפים.
- 1978: חטיפה של בני ערובה תוך השתלטות על הארמון הלאומי בו התקיימה ישיבה של הקונגרס בניקרגואה.
הסוחטים: אירגון הסנדניסטים.
הניסחטים: הממשל של סומוזה בניקרגואה.
מספר בני הערובה: 1000-2000
מספר הנרצחים: ?
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרשו שיחרור 59 אסירים, חצי מיליון דולר, פירסום הודעה בתיקשורת. הכופר התקבל בשלמותו.
המטרה העיקרית של הסחטנים: שיחרור אסירים, כסף להמשך פעילות, פגיעה במשטר הקיים.
25 סנדיניסטים על ארמון הנשיאות ולקחו כ-2,000 עובדים ממשלתיים כבני ערובה. החוטפים דרשו כסף, שחרור 59 מחבריהם ומעבר בטוח, לפנמה ופירסום הצהרה בתיקשורת, ודרישותיהם נענו.
- 1978: עיסקת אברהם עמרם (עיסקת ג’יבריל הראשונה)
הסוחטים: החזית העממית לשיחרור פלסטין-המפקדה הכללית בראשות אחמד ג’יבריל.
הניסחטים: ישראל
מספר בני הערובה: 1
מספר הנרצחים: 4
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: שוחררו 76 אסירים חלקם רוצחים.
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה בישראל, שיחרור אסירים.
עמרם היה חלק מקבוצה של חיילים ואזרח שטיילו בשטח שנכבש במבצע ליטני, עברו בטעות את הקווים והותקפו בידי לוחמים פלסטינים. 4 נהרגו ועמרם נפל בשבי. זו הייתה פעם ראשונה שממשלה בישראל הסכימה לשיחרור מספר רב של אסירים תמורת מספר קטן מאוד של חיילים ישראלים.
- 9. 1979: בני הערובה שנחטפו בשגרירות ארה”ב בטהרן.
הסוחטים: המשטר המהפכני דתי של איראן.
הניסחטים: ארה”ב.
מספר בני הערובה: בתחילה 90 ולבסוף 52.
מספר הנרצחים: שמונה חיילים אמריקאים נהרגו בתאונה בין מסוק למטוס תובלה במבצע כושל להצלת בני הערובה.
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: האיראנים דרשו את מסירת השאח הפרסי לידיהם. בסופו של דבר הוחזרו החטופים תמורת הפשרת 7.8 מיליארד דולר שהוקפאו בארה”ב אחרי החטיפה והבטחה שלא להתערב בענייניה הפנימיים של איראן.
המטרה העיקרית של הסחטנים: השפלת ארה”ב.
90 מעובדי שגרירות ארה”ב בטהראן נחטפו על ידי המשטר האיראני המהפכני דתי בנובמבר 1979. נשים ואפרו-אמריקאים שוחררו כעבור שבועיים והשאר, 52 גברים, נשארו כבני ערובה במשך 444 ימים.
- 1979: כיבוש המסגד הגדול והכעבה במכה, ערב הסעודית.
הסוחטים: פלג מאירגון האח’ואן, אירגון שבטי דתי קצוני.
הניסחטים: ערב הסעודית.
מספר בני הערובה: בתחילה כ100,000, בסוף 1000.
מספר הנרצחים: מאות, לא ידוע מספר מדוייק.
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: דרישות החוטפים היו:
- לשים קץ להשפעת התרבות המערבית ולהפצת הערכים המערביים בסעודיה יחד עם ניתוק הקשר עם העולם המערבי וחזרה לערכי האסלאם.
- הפסקת יצוא נפט לארצות הברית בשל יחסה העוין כלפי האסלאם והמוסלמים.
- גירוש של חיילים ומומחיים צבאיים זרים מאדמת סעודיה יחד עם פינוי בסיסים צבאיים של מעצמות זרות.
- החלפת המשטר המלכותי במדינת הלכה אסלאמית.
הדרישות לא נענו, מלבד הדרישה הראשונה שנענתה חלקית, למרות הדיכוי הברוטאלי של המרד.
האח’ואן הינה תנועה איסלאמית קיצונית ווהאבית עם שורשים עמוקים בשבטים הבדואים בחצי האי הערבי. בית סעוד חבר לקבוצה זו במהלך השתלטותו על חצי האי הערבי ולבסוף נפרד ממנה. חלק מחברי התנועה הפכו להיות עוינים למשטר בית סעוד, ובנוסף, טענו שהמשטר מאפשר סטיות מדרך האיסלאם כמו קידום נשים, הכנסת ערכים מערביים וכו’. אחרי הכנות ארוכות, כ500-1000 לוחמים מקבוצה זו שכללה גם מוסלמים קיצונים מאירגון האחים המוסלמים המצרי, חמושים בהרבה נשק ותחמושת, השתלטו על האתר
המקודש ביותר לאיסלאם, המסגד הגדול במכה. בזמן ההישתלטות האלימה היו במסגד כמאה אלף אנשים, אך רובם הורשו לעזוב את המתחם, למעט כ1000 שהושארו כבני ערובה. נסיונות מהירים לשיחרור המתחם המקודש נכשלו, הוברר שידרש קרב קשה ומשמעותי לשיחרור המתחם. כיוון שלמתחם המקודש אסור להכניס נשק נדרש פסק הלכה של חכמי הדת הסעודים כדי לאפשר כיבושו מידי המורדים, ושיחרור המתחם התעכב ליום ה16 לאחר כיבושו בידי המורדים. לצורך השיחרור הסעודים נעזרו באנשי קומנדו פקיסטניים, במומחים צרפתים, בגזים רעילים שונים ובכלי נשק כבדים. חלק ממנהיגי המורדים הצליחו לברוח, ובעזרתם ובהשראת המרד הוקמו האירגונים המוסלמים הסלפים כמו אל קאידה, טליבן ודאעש.
- 1983: עסקת השבויים מבחמדון
הסוחטים: אירגון הפת”ח.
הניסחטים: ישראל.
מספר בני הערובה: 6
מספר הנרצחים: 0
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: שוחררו 4,500 עצורים לבנוניים מכלא אנצאר שבדרום לבנון, 29 קצינים של פת”ח שנתפסו מספר שבועות קודם לכן במבצע של חיל הים ו-65 אסירים ביטחונים שהיו כלואים בישראל, חלקם רוצחים.
בני הערובה היו חיילים ישראלים שנישבו בבחמדון בלבנון בזמן מלחמת לבנון הראשונה. שישה מהם נשארו בידי אירגון הפת”ח, ושניים הועברו לאירגון החזית העממית לשיחרור פלסטין-המפקדה הכללית. דווקא ממשלת הליכוד בראשות שמיר היא שפתחה את הסכר לעסקות של שיחרור המוני של אסירים לטובת פדיון שבויים ובני ערובה.
- 1984: חטיפת החייל משה תמם
חוליה של ערבים ישראלים מבאקה אל גרביה בראשות ואליד דקה הקשורה לחזית העממית לשחרור פלסטין חטפה את החייל במטרה להעבירו לסוריה, ואחרי כמה ימים רצחו אותו באכזריות רבה.
- 1985: עיסקת ג’יבריל השניה.
הסוחטים: החזית העממית לשיחרור פלסטין-המפקדה הכללית.
הניסחטים: ישראל.
מספר בני הערובה: 3
מספר הנרצחים: 0
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: שוחררו 1151 אסירים פלסטינים, חלקם רוצחים מורשעים. יותר מחצי מהם שוחררו בשטחי יהודה שומרון ועזה ותרמו תרומה מכרעת לפריצת האינתיפידה הראשונה.
בני הערובה היו חיילים ישראלים, שניים נשבו בבחמדון ואחד בקרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה. רבין, שר הביטחון, ופרס, ראש הממשלה, דחפו את העיסקה וגם שרי הליכוד והמפד”ל תמכו בה. השר היחיד שהתנגד לעסקה היה יצחק נבון, לימים נשיא המדינה. שגריר ישראל באו”ם, בנימין נתניהו, התנגד לעיסקה בחריפות, כפי שהוא מעיד בסיפרו ” מקום תחת השמש”.
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה בישראל, שיחרור אסירים.
- 1989: חטיפת השייח עבד אל קרים עובייד
הסוחטים: ישראל
הניסחטים: לבנון
מספר בני הערובה: 1
מספר הנרצחים: 1
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרש שיחרור הנווט הישראלי רון ארד.
המטרה העיקרית של הסחטנים: שיחרור רון ארד.
סיירת מטכ”ל פשטה על העיירה הלבנונית ג’יבשית וחטפה במבצע נועז ומורכב את עובייד, מנהיג שיעי בלבנון. בחילופי היריות נהרג שכן. עובייד הוחזר בעיסקת טננבאום.
- 1989: חטיפת החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון
הסוחטים: אירגון החמאס.
הניסחטים: ישראל.
מספר בני הערובה: 2
מספר הנרצחים: 2
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: שיחרור אסירים. לא נתקבל כופר.
שני החיילים נרצחו במהלך חטיפתם, כנראה שנאבקו בחוטפים. השייך אחמד יאסין, מייסד החמאס הוא שהורה לחטוף את החיילים שנחטפו כל אחד בנפרד בהפרש זמנים של כמה חודשים, כשעלו על טרמפ.
- 1992: חטיפת שוטר משמר הגבול ניסים טולידנו
הסוחטים: אירגון החמאס.
הניסחטים: ישראל.
מספר בני הערובה: 1.
מספר הנרצחים: 1
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: שיחרור מייסד החמאס השייך יאסין, לא נתקבל כופר.
חוליה של אנשי חמאס מאזור ירושלים חטפה את השוטר ורצחה אותו תוך זמן קצר אחרי שלא נענתה תביעתם לשיחרורו המיידי של השייך אחמד יאסין. ישראל דרשה הוכחה שהשוטר נמצא חי בידי החוטפים.
- 1994: חטיפת מוסטפא דיראני.
הסוחטים: ישראל
הניסחטים: אירגונים בלבנון
מספר בני הערובה: 1
מספר הנרצחים: 0
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרש שיחרור רון ארד.
המטרה העיקרית של הסחטנים: שיחרור רון ארד.
מערכת הביטחון ידעה שדיראני, מנהיג שיעי בלבנון, החזיק ברון ארד בתקופה מסויימת. כדי לקבל מידע וללחוץ לשיחרורו הוחלט לחטוף אותו מביתו באזור הבקע בלבנון. בפעולה נועזת של סיירת מטכ”ל נחטף דיראני, הובא לישראל ושוחרר בעיסקת טננבאום.
- 1994: חטיפת החייל נחשון וקסמן
הסוחטים: אירגון החמאס.
הניסחטים: ישראל.
מספר בני הערובה: 1.
מספר הנרצחים: 2
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: שיחרור 200 אסירים ואת מייסד החמאס השייך יאסין, לא נתקבל כופר.
נחשון וקסמן נחטף כשעלה על טרמפ ונכלא בבית באזור רמאללה שהוכן מבעוד מועד. קלטת עם דרישת הכופר הופצה באזור עזה, כדי להטעות את המחפשים. למרות זאת אותר הבית בו הוחזק וקסמן אך בפריצה לבית רצחו לוחמי החמאס את בן הערובה ובנוסף נהרג קצין סיירת מטכ”ל, סרן ניר פורז, ונפצעו אחרים, כולל מפקד הסיירת, שחר ארגמן.
- 1995, השתלטות של בדלנים צ’צ’נים על בית החולים בודנביוסק.
הסוחטים: יותר מ100 לוחמים צ’צ’נים בראשות שמיל באסייב.
הניסחטים: רוסיה.
מספר בני הערובה: 2000-2500.
מספר נרצחים מבני הערובה: 145-166
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרשה הפסקת הלחימה מול צ’צ’ניה, פתיחת משא ומתן על עצמאות צ’צ’נית, והחזרת כל הנשים והילדים הצ’צ’נים שבידי הרוסים. באופן נדיר, הכופר נתקבל במלואו, מה שתרם להפסד של הרוסים במלחמה, הביא לקבלת עצמאות לצ’צ’ניה וחיזק מאוד את מעמדו של שמיל באסייב שהפך מאוחר יותר לראש ממשלה. הצלחת החטיפה הפכה למודל לשני פיגועי ענק דומים נוספים שיזם שמיל באסייב במלחמת צ’צ’ניה השניה: חטיפת של מאות בני ערובה בתיאטרון במוסקווה ואלפי ילדים בבית ספר רוסי בקרבת צ’צ’ניה.
המטרה העיקרית של הסחטנים: השגת עצמאות לצ’צ’ניה.
חטיפת בני הערובה בבית החולים בודיונובסק התרחשה בין ה-14 ל-19 ביוני 1995, כאשר קבוצת בדלנים צ’צ’נים בראשות שאמיל באסייב תקפה את העיר טרנסלינסק שבדרום רוסיה ליד הרפובליקה הצ’צ’נית המתנתקת של איצ’קריה, במהלך מלחמת צ’צ’ניה הראשונה של 1994-1996. לאחר קרבות קצרים בעיר, השתלטו באסייב ואנשיו על מתחם בית חולים מקומי בו אספו למעלה מ-2,000 בני ערובה אזרחיים ברובם, ודרשו הפסקת אש בצ’צ’ניה וברוסיה כדי לחדש את השיחות עם ההנהגה הצ’צ’נית. בעקבות הניסיונות הכושלים של ממשלת רוסיה להגיב למצב בכוח, ראש ממשלת רוסיה ויקטור צ’רנומירדין הסכים באופן אישי לדרישותיו של בסייב, והבטיח את שחרור החטופים.
- 1997: כיבוש השגרירות היפנית בפרו ולקיחת בני ערובה.
הסוחטים: אירגון טופק אמארו.
הניסחטים: פרו.
מספר בני הערובה: 72
מספר נרצחים מבני הערובה: 0 ?
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: ?. לא נתקבל כופר.
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה במשטר הפרואני.
טופק אמארו היה אירגון קטן שפעל לצד האירגון הגדול “הנתיב הזוהר”, להפלת המשטר בפרו. אנשיו החזיקו בבני הערובה בשגרירות היפנית במשך כארבעה חודשים.
- 2000: חטיפת אלוף משנה במילואים אלחנן טננבאום בדובאי וחטיפת גופות בנימין אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד בהר דוב.
הסוחטים: אירגון חיזבאללה.
הניסחטים: ישראל
מספר בני הערובה: 1 ובנוסף גופות 3 חיילים.
מספר נרצחים מבני הערובה: 3
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: 400 אסירים פלסטינים ו־35 אסירים אחרים, רובם לבנונים אבל גם חמישה סורים, שלושה מרוקנים שלושה סודאנים, בריטי וגרמני
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה בישראל, שיחרור אסירים.
החיילים נחטפו בהתקפה על סיור בהר דוב ונהרגו במהלך התקיפה. אלוף משנה במילואים טננבאום פותה להגיע לעיסקת סמים בדובאי על ידי ערבי ישראלי שהצטרף לחיזבאללה ונחטף משם ללבנון. ממשלת שרון אישרה את העיסקה ב2004.
- 22. 2002: השתלטות של צ’צ’נים על תיאטרון דוברובקה במוסקווה.
הסוחטים: בדלנים צ’צ’נים.
הניסחטים: רוסיה.
מספר בני הערובה: כ800.
מספר נרצחים מבני הערובה: 129
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרשה הפסקת הלחימה הרוסית נגד צ’צ’ניה. שיחרור אסירים. לא נתקבל כופר.
המטרה העיקרית של הסחטנים: שמירה על עצמאות צ’צ’ניה.
החטיפה אירעה בזמן מלחמת צ’צ’ניה השניה. עשרות חמושים צ’צ’נים השתלטו על התיאטרון. לאחר שלושה ימים של משא ומתן החדירו הרוסים לאולם גז שפגע בתיפקוד החוטפים ובני הערובה ופרצו לתיאטרון. כמעט כל הנרצחים מתו מהגז הרוסי. החטיפה תוכננה על ידי שאמיל באסייב.
- 23. 2004: השתלטות על בית ספר אזורי בעיר בסלאן בצפון אוסטיה, רוסיה.
הסוחטים: צ’צ’נים.
הניסחטים: רוסיה.
מספר בני הערובה: כ1300, רובם ילדים.
מספר נרצחים מבני הערובה: 385
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרשה נסיגה של הכוחות הרוסיים מצ’צ’ניה. לא נתקבל כופר.
המטרה העיקרית של הסחטנים: שמירה על עצמאות צ’צ’ניה.
החטיפה אירעה בזמן מלחמת צ’צ’ניה השניה. כשלושים חמושים צ’צ’נים ומוסלמים קיצונים אחרים השתלטו על בית ספר אזורי בעיירה בסלאן בצפון אוסטייה, רוסיה ודרשו את נסיגת הצבא הרוסי מצ’צ’ניה. בעקבות הפריצה של הלוחמים הרוסים לבית הספר החוטפים רצחו מאות בני ערובה. החטיפה תוכננה על ידי שאמיל באסייב.
2006: חטיפת גופות חיילי צה”ל אהוד גולדוואסר ואלדד רגב.
הסוחטים: חיזבאללה
הניסחטים: ישראל.
מספר בני הערובה: 2
מספר נרצחים מבני הערובה: 2
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: שוחררו 5 אסירים לבנונים ביניהם רוצח משפחת הרן סמיר קונטאר וחמישה פלסטינים.
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה בישראל, שיחרור אסירים.
החיילים נחטפו אחרי שחוליה של החיזבאללה התקיפה סיור של צה”ל באזור זרעית וכפי הנראה נהרגו במהלך החטיפה. החיזבאללה, כהרגלו, סירב לנדב כל מידע על מצבם…באירוע החטיפה נהרגו עוד שמונה מחיילי צה”ל ובעיקבותיו פרצה מלחמת לבנון השניה. ב2008 ניתן הכופר וגופות החיילים הוחזרו.
- 2006: חטיפת חייל צה”ל גלעד שליט
הסוחטים: חמאס
הניסחטים: ישראל.
מספר בני הערובה: 1
מספר נרצחים מבני הערובה: 0
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: שיחרור 1027 אסירים פלשתינים, רבים מהם ממאסר עולם.
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה בישראל, שיחרור אסירים.
החטיפה התבצעה ב2006, במהלך החטיפה נהרגו חנן ברק מפקד הטנק ופבל סלוצקר, נהג הטנק נפצע קשה וגלעד שליט נחטף לעזה. שיחרורו של שליט התבצע בשנת 2011, בעיקבות תנועת המונים והפגנות גדולות בעד שיחרורו. ראש הממשלה בנימין נתניהו ורוב השרים תמכו בעיסקה, וכך גם ראשי הצבא והשב”כ, למרות שהיה ברור שחלק גדול מהמשוחררים יחזרו לסורם. השרים יעלון, ליברמן ולנדאו התנגדו לעיסקה וכמוהם הרב אליהו מצפת ורבנים אחרים, בעוד שהרב עובדיה יוסף תמך בעיסקה. בין האסירים המשוחררים היו יחיא סינואר ורבים אחרים שיזמו, פיקדו והשתתפו בטבח שמחת תורה ובפיגועים רבים אחרים.
- 2013-2017: חטיפת בני ערובה מערביים בידי דאעש
הסוחטים: “המדינה האיסלמית”, דאעש.
הניסחטים: מדינות במערב אירופה, יפן, ארה”ב.
מספר בני הערובה: כמה עשרות עד 100.
מספר נרצחים מבני הערובה: לפחות 27.
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: נדרשה הפסקת המעורבות של מדינות במלחמה נגד דאעש. דרישה זו לא נתקבלה אך מספר בני ערובה שוחררו תמורת כופר כספי ממדינות אירופה ובעיקר צרפת. ארצות הברית אינה מנהלת כלל משא ומתן עם חוטפים שמחזיקים בני ערובה.
המטרה העיקרית של הסחטנים: השפלת מדינות המערב, הפסקת המעורבות שלהן במלחמה נגד דאעש, קבלת כספים.
האירגון הרצחני דאעש נטה יותר לרצוח את מי שראה כיריביו: המוסלמים מזרמים אחרים, נוצרים ושאר המאמינים בדתות אחרות. את הנשים והילדות האירגון שיעבד כשפחות מין וסחר בהן, כמו שנעשה לנשים היזידיות. לעומת זאת, אזרחים של מדינות אירופה וארה”ב נחטפו והוחזקו כבני ערובה במשך שנים ארוכות.
26: 2014 חטיפת שלושת הנערים באלון שבות
הסוחטים: חמאס
הניסחטים: ישראל
מספר בני הערובה: 3
מספר נרצחים מבני הערובה: 3
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: שיחרור אסירים.
המטרה העיקרית של הסחטנים: פגיעה בישראל, שיחרור אסירים.
שלושת הנערים, יעקב נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח עלו על טרמפ בצומת אלון שבות ונחטפו. במהלך הנסיעה התקשר אחד החטופים למשטרה וכנראה בעיקבות זאת נרצחו החטופים כשבמוקד המשטרה שומעים את הרצח בזמן אמת ומתייחסים לשיחה כמעשה קונדס…מארגן החטיפה היה ממשוחררי עיסקת שליט.
- 2016-2017. שימוש באזרחי העיר העיראקית מוסול, עיר בת שני מיליון תושבים, כמגינים אנושיים בידי דאעש, (המדינה האיסלאמית) על ידי מניעת היציאה של האזרחים ממוסול בזמן שיחרור מוסול משליטת “המדינה האיסלאמית”.
הסחטנים: ” המדינה האיסלאמית”
הניסחטים: עיראק והקואליציה הבין לאומית בהובלת ארה”ב.
מספר בני הערובה: 1-2 מיליון.
מספר נרצחים מבני הערובה: כנראה לפחות 40,000.
כופר הנפש שנדרש והכופר שנתקבל: מניעת התקפה צבאית לשיחרור מוסול, מניעת שימוש בנשק כבד בזמן ההתקפה. מטרה זו לא הושגה, אך התוקפים נאלצו להגביל את השימוש בנשק כבד עקב החשש מפגיעה באזרחים.
המטרה העיקרית של הסחטנים: השארת מוסול בשליטת דאעש, המשך הקיום של המדינה האיסלאמית.
יותר ממיליון אזרחים נכלאו על ידי “המדינה האסלאמית” כמגינים אנושיים בעיר העיראקית מוסול. המטרה הייתה למנוע מהעיראקים והקואליציה בהובלת ארה”ב תקיפה מסיבית בנשק כבד שתגרום בהכרח לאבידות כבדות באוכלוסיה האזרחית של מוסול, מאידך, תקיפה בנשק קל תגרום לאבידות כבידות אצל התוקפים. שימור השליטה של המדינה האיסלאמית במוסול ימנע אבידות כבדות לצבא התוקף ולאזרחים בני הערובה.
