פסק דין: מדינת ישראל נגד ד. ס.
“רבי אלעזר בן עזריה אומר: סנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת סנהדרין חובלנית…”
הרמב”ם משנה תורה: אין בית דין עונשין באומד הדעת, אלא על פי עדים בראייה ברורה. אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו, והיתרו בו והעלימו עיניהם, או שנכנס אחריו לחורבה, ונכנסו אחריו, ומצאוהו הרוג ומפרפר, והסייף מנטף דם ביד ההורג, הואיל ולא ראוהו בעת שהיכהו, אין בית דין הורגין בעדות זה. ועל זה וכיוצא בו נאמר: “ונקי וצדיק אל תהרג” (שמות כג, ז).
ההלכה היהודית דורשת דרישות חמורות מאוד להוכחת אשמתו של אדם בפשע. מאידך, במשפט הישראלי המצב הפוך והדרישות להרשעת אדם בפשע חמור קלות מאוד, מה שמביא להרשעות שווא רבות.
במאמר זה נראה כמה קל להרשיע אדם בישראל בעברת רצח, ללא שום ראיות משמעותיות. האדם נשוא כתבה זו מרצה עד כה כ25 שנה מאסר עולם על רצח אשתו.
אשה נהרגה בירי של אקדח שמוחזק ברשות בן זוגה כחוק. לטענת בן הזוג מדובר בתאונת נשק או התאבדות. בן הזוג סיפר בחקירה שהשאיר את אקדחו על המיטה בחדר השינה כדי לנקות אותו מאוחר יותר, וירד לקומה תחתונה להכין קפה. כשעלה שוב לחדר השינה ראה את המנוחה מחזיקה את האקדח מכוון לפניה ובודקת את ניקיון הקנה. לחרדתו, הבחין שהנשק במצב של כדור בקנה ואינו נצור. לטענתו מיד ניסה להרחיק את הנשק ממנה אבל נפלט כדור שפגע במצחה והרגה. לא נמצאו ראיות חיצוניות שיוכיחו מי היורה. לא ידועים סימנים המעידים על אבדנות אצל האשה, או על רצחנות או אלימות אצל הגבר. הגבר שיקר בחקירה והסתיר את העובדה שעמד לעזוב את הבית באותו יום ולחבור לאישה אחרת, אהובתו החדשה.
לפי כללי המשפט העברי, לא ניתן להרשיע בשום אופן את הגבר ברצח זוגתו במצב דברים זה. מאידך, במערכת המשפט שלנו ניתן להרשיע אם מראים באופן ברור שההסתברות למות האישה שלא כתוצאה מרצח על ידי בן זוגה הינה אפסית.
יש ארבע אפשרויות שניתן לחשוב עליהן;
- האישה התאבדה.
- האישה ירתה בעצמה בשוגג.
- הגבר ירה באישה בשוגג.
- הגבר ירה באישה במכוון-רצח.
ת המשפט המחוזי הרשיע את בן הזוג ברצח ברוב דעות, כאשר שופט המיעוט הציע להרשיע בהריגה. עירעור בבית המשפט העליון נדחה. במאמר נבחן את החלטות ונימוקי שופטי הרוב. ההכרעה בין ארבעת האפשרויות שנעשית בדרך של בחינת האפשרויות השונות והסתברותן.
ברור שההסתברות שאחד משני אנשים שיושבים בבית אחד שיש בו כלי יריה מוחזק כחוק יהרג על ידי כלי הנשק הינה אפסית, אבל אם נהרג אחד מהאנשים בבית בכלי הנשק ההסתברות שהמנוח נהרג בכל אחד מהתרחישים שלעיל עולה מאוד ובהעדר כל מידע מהימן על נסיבות המוות צריך סיבות חזקות מאוד לדחות כל אחד מארבעת התרחישים.
נקודת פתיחה מתאימה הוא מחקר שנעשה בארה”ב הבודק את התפלגות ההרוגים היומית מנשק בשנת 2004:
| גיל | התאבדות | רצח | תאונות | סה”כ |
| 17 ומטה | 1 | 2 | 1 | 4 |
| 18-25 | 5 | 11 | 1 | 17 |
| 26-39 | 9 | 11 | 1 | 21 |
| 40 ומעלה | 30 | 7 | 2 | 39 |
| סה”כ | 45 | 31 | 5 | 81 |
בכל יום נהרגים בארצות הברית 4 ילדים ונערים עקב ירי מנשק חם. בכל יום מסייע הנשק החם ל-45 אנשים להתאבד, מסייע לרצח של 31 בני אדם והורג כ-5 אנשים בתאונות נשק.
הנתונים מראים שבקבוצת הגיל ארבעים ומעלה למשל, הסיכוי למוות מנשק חם בעקבות רצח קטן פי ארבע וחצי מאשר מהתאבדות ותאונות נשק.
אם מחדדים עוד יותר את ההסתכלות בנתונים האמריקאים מגלים שבקבוצת הגיל של המנוחה, 26-39, התאבדו ב2004 ביום ממוצע שבעה גברים לבנים ואשה לבנה אחת, ארבע לבנים נרצחו ואחד מת בתאונת נשק.
לפי נתונים אלו הסיכוי הסטטיסטי שגבר לבן בגיל 26-39 שנמצא ירוי בדירה שבה היו שני גברים נרצח, הוא פחות מחמישים אחוזים, בעוד שבמקרה שאשה שנמצאה ירויה הסיכוי אולי קרוב יותר ל50 אחוז. בכל מקרה מדובר באחוזים ניכרים מאוד של סיכוי להתאבדות או תאונת נשק. אם זו נקודת המוצא, נדרשים נימוקים חזקים מאוד כדי להשתכנע שאין סיכוי סביר שזה מה שקרה בדירה, או לחילופין נימוקים משכנעים מאוד שמדובר ברצח.
האפשרות שהמנוחה התאבדה
אפשרות זו, שלפי המחקר האמריקאי היא בעלת הסיכוי הסטטיסטי הגבוה ביותר, נפסלת על הסף, לעניות דעתי, מטעמים חלשים באופן יוצא דופן:
- העדר סימנים מקדימים להתאבדות כמו אמירה בוטה שקצה בחייה, דיכאון עמוק ובולט וכו’. מצד שני אחד מהשופטים מגלה בפסק הדין שהמנוחה הייתה מדוכדכת תקופת מה לפני האירוע. ברור גם שהאירוע התרחש ממש ביום שבן הזוג היה אמור לעזוב את הבית ולחבור לאישה אחרת איתה ניהל מערכת יחסים. בנוסף, לא מובא בפסק הדין שום מידע סטטיסטי לגבי שיעור המתאבדים שהתאבדו ללא סימנים מוקדמים המעידים על רצון להתאבד, האם מדובר בשברי אחוזים, אחוזים בודדים או עשרות אחוזים? באותו אופן ניתן לטעון שלא סביר שהמנוחה נרצחה על ידי בן זוגה מכיוון שלא היו שום סימנים מקדימים לכך שהגבר מתכוון לפגוע באשתו, לא איומים, לא אלימות מכל סוג שהוא וכו’.
- המנוחה התרחצה, התאפרה והתבשמה, אולי עקב תכניותיה לצאת לעבודתה, ולשופטים לא נראה שהייתה טורחת לעשות זאת אילו תכננה התאבדות. לפי טענה זו אדם שיודע מראש שבקרוב יתאבד לא יטרח לעשות פעולות רגילות כאלו, ולפיכך, פעולות שגרתיות שעושה אדם שמתכנן להתאבד לפני התאבדותו מעידות שאין בכוונתו להתאבד? האם נתונים סטטיסטיים מראים שיש קורולציה ברורה בין מועד המקלחת למועד ההתאבדות?
משום מה, גם לא נשקלת כלל אפשרות של התאבדות בדחף רגעי, כאשר היא יוצאת מהמקלחת ומבחינה באקדח שהיה מונח על המיטה, ושוב, חסר נתון סטטיסטי שיכול לחשוף את שיעור המתאבדים בדחף רגעי וללא סימני אזהרה ברורים.
- יריה במצח אינה מתאימה להתאבדות, מתאבד באקדח נוטה יותר לירות בעצמו ברקה ולא במצח. גם פה חסרים בפסק הדין נתונים סטטיסטיים התומכים בהשערה זו.
האפשרות שהאישה ירתה בעצמה בשוגג
אפשרות זו, שלפי המחקר האמריקאי מתרחשת, בערך, ביחס של אחד לשישה לעומת רצח, נדחית גם היא מטעמים חלשים למדי:
- המנוחה היתה מדריכה בחיל השריון ועברה הכשרה בטפול בנשק, אמנם לא באקדח. בניגוד לכך, ראוי לציין שתאונות נשק מתרחשות גם לאנשים שאומנו לטפל בנשק, אפילו קרוב לזמן התאונה, ולא 15 שנים לפני התאונה. לכותב מאמר זה אישית הייתה התנסות כזו בתחילת תקופת שירות במילואים כאשר אחרי מטווח חייל פלט צרור יריות שכמעט פגע בחיילים שעמד לידו. מדובר באדם ששירת בסדיר ובמילואים שנים רבות, ובהמשך חבר כנסת ואיש ציבור ידוע שאינו חשוד בטיפשות, ובמטווח מסודר עם הוראות ברורות שאמורות למנוע תאונות נשק.
- לדעת השופטים קשה להניח שהמנוחה הכניסה מחסנית לאקדח, דרכה אותו ואז ירתה בעצמה בשוגג. מצד שני, על האפשרות שיתכן שהנשק הושאר עם מחסנית והמנוחה דרכה אותו וירתה בשוגג בעצמה, מכיוון שלא הבינה שיש כדור בקנה, שהיא לעניות דעתי המקרה הנפוץ ביותר בתאונות נשק, משום מה השופטים מדלגים בקלילות בטענה שהצורה שבה תיאר בן זוגה את החזקתה באקדח בכדי לבחון את ניקיון האקדח אינה סבירה, אבל, מצד שני השופטים קובעים שבן הזוג הוא שקרן ולא ניתן להאמין לו…
האפשרות שבן הזוג רצח את המנוחה
אחרי ששני השופטים המרשיעים דוחים את אפשרויות ההתאבדות והתאונה, הם מנסים להביא ראיות לאפשרות שבן הזוג הוא שרצח את המנוחה.
- התביעה טענה שאחרי שהזעיק עזרה סיפר בן הזוג שהוא בכלל לא היה בחדר בו נורתה אשתו, ורק אחרי ששמע יריה עלה למעלה ומצא אותה מתבוססת בדמה. (גרסת הקומה התחתונה) לטענת התביעה, רק בסביבות הצהריים הבין בן הזוג שגרסה זו לא תחזיק מעמד בחקירה והתחיל לספר סיפור אחר לגמרי על תאונת נשק שהיה עד לה (גרסת הקומה העליונה). באופן מוזר ותמוה שינוי גרסה זה הינו בעל משמעות מכרעת לדעת השופטת, ותורם תרומה חשובה מאוד להרשעת בן הזוג ברצח, למרות שבהחלט ישנה חלופה סבירה שבן הזוג, שברור שאינו מדוברי האמת המובהקים, שיקר בתחילה מכיוון שחשב שהגרסה השקרית תמנע חשד כנגדו, כפי ששיקר בעניין יחסיו עם אישתו.
בנוסף, לפי פסיקת שופט המיעוט, העידו 11 עדים ששמעו את בן הזוג עד הצהריים, מתוכם שישה שמעו לטענתם את גרסת הקומה התחתונה, אבל חמישה שמעו את גרסת הקומה העליונה בצורה זו או אחרת. מסיבה זו סבור שופט המיעוט שלא ניתן להסיק באופן ברור שבן הזוג שינה את גרסתו. ניתן להתפלפל ולומר שחלק מעדי הקומה העליונה טעו או שעדותם פחות חזקה, אבל גם לגבי עדי הקומה התחתונה אפשר לטעון כך.
- שופט הרוב מנתח לעומק את גרסת החדר העליון של בן הזוג, שברור לכל השופטים שהוא אינו מדוברי האמת המובהקים, וטוען שאינה מתקבלת על הדעת. ישנן שתי בעיות בשיטה זו: אם מדובר בשקרן מובהק שמשקר לעיתים קרובות, בהחלט יתכן שימסור גרסה שקרית שלא עומדת בפני חקירה, גם אם לא רצח. מאידך גיסא, הקשיים שמראה השופט בגרסת בן הזוג אינם חזקים במיוחד, ומשאירים ספק סביר לאפשרות שזו גרסת אמת.
אלו הם טענות השופט שהביאו אותו למסקנה שגרסת בן הזוג שטען שלדעתו מדובר בתאונת נשק אינה סבירה לחלוטין:
- לא סביר שהמנוחה שהתרחצה, התאפרה והתבשמה תתעסק עם אקדח ותבדוק אם הקנה מלוכלך.
- לא סביר שהמנוחה תצעד עם האקדח לאחור שני צעדים לכיוון חדר האמבטיה תוך כדי ההתעסקות עם הנשק.
- לא סביר שבן הזוג השאיר את האקדח על המיטה ללא הנרתיק.
- לא סביר שהאקדח הושאר על המיטה עם מחסנית בתוכו.
- לא סביר שהמנוחה דרכה את האקדח או שהאקדח הושאר דרוך.
- לא סביר שהמנוחה לא הבחינה שהאקדח מוכן לירי עם כדור בקנה ובמצב זה בדקה את ניקיון הקנה.
- לא סביר שהמנוחה החזיקה את האקדח כפי שהודגם על ידי בן הזוג במטרה לבדוק לכלוך בקנה, כפי שמחזיקים אקדח כאשר רוצים לירות במטרה, אבל בכיוון הפנים שלה.
- לא סביר שבן הזוג שהבחין בסכנה לא יגיב בקור רוח ויבקש ממנה בשקט לסלק את האקדח במקום לזנק אליה ולנסות להרחיק את האקדח בעצמו.
- לא סביר שבן הזוג ינסה למנוע אסון בדרך שנטען שהוא פעל, יותר יעיל היה אילו היה פועל בדרך אחרת, קצרה יותר ויעילה יותר לפי דעת השופט שבודק לעומק את מיקום המנוחה, המיטה, בן הזוג, ארגז עם בגדים שהפריד בניהם, המקלחת וכו’ ומוצא שאם החליט לנסות לסלק את האקדח בעצמו במקום לבקש ממנה בשקט לסלק אותו, הייתה דרך יותר יעילה מזו שבן הזוג העיד שפעל בה.
ניתן לשים לב שכל אחת מאי הסבירויות האלו הינה חלשה מאוד וגם הצרוף שלהן לא מקנה להן חוזקה יתרה. תאונות נשק מתרחשות בלי קשר מיוחד ללבוש, לבושם, למקלחת, למיקום בחדר, להכשרה בטיפול בנשק, בצורה בה מחזיקים את הנשק ובדרך בה מנסה אדם הנמצא בסמוך למנוע את האסון.
אמינותו של עד, או אפילו נאשם, יכולה לשמש נגדו כאשר נדרש להכריע בין עדותו לעדות נוגדת. כאשר אין עדות או ממצא נוגד, חוסר האמינות של העד אינו יכול לבסס הרשעה, ובסופו של דבר ההרשעה פה מבוססת על דחיית שלושת האפשרויות הנוספות מלבד רצח על סמך טענות חלשות מאוד של אי סבירות, שאפילו אינן מגובות כלל בנתונים סטטיסטיים נדרשים.
במושגים של הלכה יהודית, בית המשפט שהרשיע על סמך אי סבירויות כאלו, ובית משפט עליון שאישר הרשעה זו, הינם בתי מישפט חובלניים בריבוע!
