תמצית
תביעה: אלון חסן, הבעלים של חברת הופס ויו”ר ועד עובדים בנמל אשדוד, ומנכ”ל הנמל יהושע סגיס קשרו קשר למכירה של חומר ניקוי לנמל בתחבולה ובמרמה תוך ניצול מעמדם בנמל. הקשר המושחת שלהם כלל גם מסעות משותפים שבהם נהגו לצאת לבדם לחו”ל.
פסיקה: אין לאישום על הקשר למכירת חומר הניקוי שלא כדין שום ראייה. נראה שהכל נעשה כשורה וכדין. המנכ”ל וחסן היו ביחסי עבודה תקינים וביצעו נסיעה אחת בלבד משותפת לחו”ל, ונסיעה זו כלל לא היתה “לבדם”, אלא היתה יחד עם גורמים נוספים, ממשרדי ממשלה שונים, וזאת במסגרת עבודה ובמסגרת תפקיד.
מתוך פסק הדין
תביעה
חברת הופס שייכת לאלון חסן, שהוא גם עובד וראש וועד עובדים בנמל אשדוד.
נטען כי חומר ניקוי שהיא יצרה נמכר לנמל באמצעות חברה אחרת, בשם חברת קליר אשר תיווכה במכירה על מנת לעקוף מניעה משפטית למכירה, ולהסתיר ניגוד עניינים בו מצוי אלון חסן, וכי היה ידוע לאלון חסן מראש, שהצעות המחיר שתגיש חברת קליר יהיו הזולות ביותר ויזכו, וכי הכספים שקיבלה חברת קליר מחברת הנמל, הועברו לחברת הופס שבבעלות אלון חסן, בניכוי עמלה בגובה 10%.
סיכום העבירות שנטען שנעשו:
לאלון חסן – קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין, איסור הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ואיסור הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.
למנכ”ל סגיס – מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, ומרמה והפרת אמונים של עובדי ציבור – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.
פסיקה
אני מוצא את עדותו של אלון חסן מהימנה, מדויקת, ומתיישבת עם שאר הראיות שבאו בפני. אלון חסן השיב לשאלות שנשאל, השיב באופן ברור, לא התחמק, לא צמצם, ולא נמנע מלהתייחס גם להיבטים שהועלו לגביהם טענות קשות כנגדו, קשרי משפחה וחברות עם גורמים כאלה ואחרים.
ההתרשמות הישירה של בית המשפט מאלון חסן, הינה כי הוא הקפיד לומר את הדברים כהווייתם, ועדותו היתה מהימנה ואמינה, לכל אורכה. יש להוסיף כי אלון חסן נחקר חקירה נגדית ארוכה, על פני מספר ישיבות, ע”י ב”כ המאשימה. למרות החקירה הארוכה, אין למצוא בעדותו סתירות או אמירה הגורעת מגרסתו ומהימנותה.
מהראיות שבאו בפני אני למד כי לא רק שאין ראיות להעדר התערבות ישירה או עקיפה של אלון חסן, או מי מטעמו, בעניין כלשהו הקשור למכירות של קליר את החומר לנמל, אלא שהראיות מוכיחות, באופן פוזיטיבי, את ההיפך, והוא כי אלון חסן לא פנה, לא השפיע, ואיש לא הושפע, בעניין כלשהו הקשור למכירה של החומר מקליר לנמל.
שתי עסקאות עצמאיות ונפרדות זו מזו היו עסקת מכירת חומר הניקוי מהחברה הופס השייכת לאלון חסן אל חברת קליר, ומחברת קליר, שאינה שייכת לאלון חסן, אל הנמל.
המכירות בוצעו תוך שהיו הצעות נוספות מתחרות, ולבסוף נבחרו ההצעות הזולות ביותר. לא מצאתי מאומה בהתנהלות הקשורה למכירות, חריגה כלשהו לאשר היה קיים בנמל, כנוהל, בכל המישורים. זאת ועוד, לכשנודע, בסוף שנת 2011, ברבים, ובוודאי לכל גורמי הנמל, דבר היות חומר הניקוי הנמכר ע”י קליר מיוצר בחברה אחרת השייכת לאלון חסן, נערכו בדיקות מקיפות ע”י כל הגורמים האפשריים, החל מרשות החברות הממשלתיות, המשך במבקר הפנים, ולבסוף המחלקה המשפטית, הדירקטוריון, וכל גורם רלבנטי הוכנס לתמונה, נשאלו שאלות, וניתנו תשובות, והמסקנה היתה אחת, על כי אין פעילות ישירה מול הנמל, ואף אחד מהגורמים האמורים לא מצא כל פסול. הלכה למעשה המשיכו המכירות כסדרן, כפי שהיו קודם לכן, גם לאחר שהדבר התגלה ברבים, וגם לאחר שנעשו כל הבדיקות. לא הייעוץ המשפטי, לא רשות החברות הממשלתיות, לא הדירקטוריון ולא יו”ר הדירקטוריון, לא אמרו, לא הנחו, ולא דרשו שלא תימשך המכירה של החומר האמור.
המנכ”ל סגיס, בהינתן האמור, הן לפני הבדיקה והן לאחריה, פעל כדין וכמתחייב. כאשר נערך בירור פעל הוא בהתאם למסקנות של הבירור, שלא מצאו כל דופי. לכשהיה צורך בחתימת אלון חסן על תצהיר, בקשר לחברה אחרת שלו, דאג המנכ”ל סגיס, כי דרישה זו של רשות החברות הממשלתיות, תבוצע באמצעות הסמנכ”ל הרלבנטי, והוא עשה כן.
להשלמת התמונה יש להוסיף כי לחברת הופס לחברת קליר, פעילויות אחרות, עם גורמים אחרים, ואין כל ראיה לכך שפעילותן מתמקדת אך באותה מכירה, או שמי מהן באה לעולם לצורך אותה מכירה.
מהאמור נשללת שורת הטענות שמועלות בכתב האישום כנגד אלון חסן וכנגד המנכ”ל סגיס. מהראיות עולה כי המכירה של החומר מחברת הופס לחברת קליר היתה עסקה שאיננה תיווך. חברת הופס או אלון חסן לא היו מעורבים באופן כלשהו בביצוע המכירה של החומר ע”י חברת קליר לנמל. המכירה של החומר מחברת קליר לנמל היתה עצמאית, וללא כל התערבות שהיא של אלון חסן או מי מטעמו, לא במכירה, ולא בכל תהליך שקדם לה, ואין ראיה להתערבות ישירה או עקיפה של אלון חסן או מי מטעמו בעניין כלשהו הקשור למכירות של החומר מקליר לנמל. החברה השייכת לאלון חסן מכרה חומר זה וחומרים רבים אחרים גם לחברות אחרות, וגם חברת קליר מכרה את החומר לחברות נוספות. בתחילה לא היה ידוע כלל לגורמים העוסקים ברכישה, בנמל, דבר הקשר בין החומר לחברה השייכת לאלון חסן, וכאשר נודע הדבר במסגרת פרסום תקשורתי, נערכו בדיקות מקיפות בנמל ע”י כל הגורמים הרלבנטיים, לרבות המחלקה המשפטית והדירקטוריון, תוך שרשות החברות הממשלתית פונה בשאלות ובקשות בעניין זה לגורמים בנמל, ולאחר שנערכה גם בדיקה ע”י המבקר הפנימי, הודיע יו”ר הדירקטוריון לדירקטוריון, כי אין כל מניעה ואין כל פעילות ישירה של חברת הופס אל מול הנמל. גם לאחר כל הבדיקות האמורות, ולאחר שהיה ידוע כי החומר מיוצר ע”י חברה השייכת לאלון חסן, לא ראתה חברת הנמל, על כל גורמיה, להורות על הפסקת המכירה של החומר, וגורמי הנמל לא ראו בכך כל פסול.
לא הוכחה כל מרמה, לא הוכחה הפרת אמונים ולא הוכח ניגוד עניינים. לא הוכח ביצוע מעשה במסגרת התפקיד, וגם אם נראה בכך ביצוע מעשה במסגרת התפקיד, אין הוא עולה כדי היסודות שהוגדרו לעבירת מרמה והפרת אמונים.
טענה מופרכת בעליל של התביעה:
בסעיף כב’ לחלק הכללי של כתב האישום, עלתה טענה כי הנאשמים אלון חסן והמנכ”ל סגיס נהגו לצאת לנסיעות משותפות לחו”ל לבדם.
מהראיות שבאו בפני, לא נלמד על “נסיעות משותפות לחו”ל”, אלא עלה כי השניים ביצעו נסיעה אחת בלבד משותפת לחו”ל, ונסיעה זו כלל לא היתה “לבדם”, אלא היתה יחד עם גורמים נוספים, ממשרדי ממשלה שונים, וזאת במסגרת עבודה ובמסגרת תפקיד.
