תיק חסן-סגיס: סודות ושקרים – האם חברת  דנה הוקמה כפלטפורמה לפעילות עבריינית כלפי נמל אשדוד

תמצית

תביעה: חברת דנה הוקמה כפלטפורמה לפעילות עבריינית כלפי נמל אשדוד תוך הסתרת הקשר בין ראש הוועד אלון חסן לחברה על ידי רישום כוזב של הבעלות עליה. המטרה הייתה לנצל את מעמדו של אלון חסן בנמל כדי להכניס את חברת דנה לעבודה בנמל תוך הסתרת הקשר שלו אליה. איש חברת דנה, דוד חסן,  ומנכ”ל נמל אשדוד סגיס היו שותפים לקנוניה.

פסיקה: חברת דנה הוקמה כחוק, פעלה לפי הכללים, לא היה ניצול לרעה של מעמדו של אלון חסן, לא היה קשר אסור וחסוי בין אלון חסן לדנה, מנהל הנמל פעל לקידום הנמל, כראוי, דוד חסן פעל לטובת חברת דנה ולפתרון אמיתי של בעיות פריקה וטעינה של חומרים בנמל, חברת דנה נתנה פתרונות יעילים לבעיות שטיפלה בהם בנמל.

מתוך פסק הדין

תביעה

בסמוך לפני 8.7.10, פעלו דוד חסן ויניב  להקמת חברת דנה, כחברה למתן שירותים בתחומי הנמל, אורי הצטרף לפעילות הניהול בחברת דנה לאחר הקמתה לכל המאוחר ביום 1.2.11. אלון חסן תפקידיו בנמל ובמעמדו, ועקב הזיקות עם דוד חסן ויניב, נמצא במצב של ניגוד עניינים בנוגע אליהם ולחברת דנה, והיה אמור להיות מנוע מלפעול כל פעולה בעניינה של חברת דנה, הקשורה לנמל ולעובדי הנמל.

על מנת להסתיר מפני הנמל והרשויות את זיקתה של חברת דנה לאלון חסן ואת הימצאותו של אלון חסן בניגוד עניינים, פעלו אלון ודוד חסן ויניב כך שחברת דנה, תירשם ביום 8.7.10 ברשם החברות בבעלותו הבלעדית של יניב, בעוד שעובדת היותו של דוד חסן – שותפו של יניב ברווחי חברת דנה, מנהל התפעולי בפועל ובן דודו הקרוב של אלון חסן – הוצנעה עד כדי אי רישומו של נאשם כבעלים או כנושא משרה רשמי בחברת דנה, ואי הכללתו של דוד חסן כמורשה חתימה או מורשה מידע בחשבון הבנק של חברת דנה.

אורי  לא שימש כאורגן או כנושא משרה בחברת דנה, אולם לבקשת יניב, הוצג כמנכ”ל חברת דנה מול הנהלת הנמל ובכלל, ושימש מורשה החתימה בחשבונותיה לצד יניב.

משהוקמה חברת דנה הצטרפו לשורותיה, כעובדים מן המניין, גיסו של אלון חסן, משה אסרף, אשר קודם לכן עבד בשירות אלון חסן במשך 3.5 שנים בחברת הופס וכן נקלטו לשורותיה מקורבים אחרים של אלון חסן.

החל ממועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, וכל המאוחר החל מחודש אוגוסט 2011, קשרו אלון חסן, דוד חסן, יניב, אורי  וחברת דנה קשר להפקת רווחים כספיים באמצעות חברת דנה, ע”י ביצוע עבירות כדלקמן: 

א. אלון חסן יבצע פעולות הקשורות במילוי תפקידו בנמל על מנת לקדם את ענייניה של חברת דנה בתחומי נמל אשדוד ומול לקוחות הנמל, באופן שיסייע לחברת דנה להפיק רווחים כספיים, ומתוך רווחים אלו ישולמו כספים לדוד חסן, ליניב ולאורי  וכן לאלון חסן עצמו. 

ב. דוד חסן, יניב , אורי וחברת דנה יפעלו כך שחברת דנה תשיג התקשרויות עסקיות מול לקוחות הנמל, כשהם מודעים לפעילותו האסורה של אלון חסן המכשירה את הקרקע לפעילותם זו. 

ג. הכספים שיתקבלו בחברת דנה כפועל יוצא מהפעילות העבריינית המתוארת לעיל ירשמו בספרי חברת דנה כהכנסות לגיטימיות ותוך ניפוק חשבוניות מס וקבלות על שם חברת דנה למעבירי התשלומים.

בתוך כך, קשרו אלון חסן, דוד חסן, יניב, אורי וחברת דנה, בין היתר, קשר לנצל אכיפתם ההולכת וגוברת של דיני איכות הסביבה בנמל, כמנוף להשגת התקשרויות למתן “שירותי פיקוח איכות סביבה” כביכול עם יצואנים ויבואנים מובילים שפעלו בתחומי הנמל וזאת, בין היתר, תוך הפעלת לחצים לא הוגנים כלפי אותם יצואנים ויבואנים, ותוך שימוש לרעה במעמדו של אלון חסן, בתפקידו, ובסמכויותיו כיו”ר וועד העובדים בנמל.

באישום זה שישה פרקים: א. קשירת קשר לפשע בהפעלת חברת דנה כחברה למתן שירותים בנמל וניסיון לקבלת דבר במרמה. ב. פרשת יצואני גרוטאות המתכת. ג. פרשת נשר. ד. פרשת כי”ל דשנים. ה. פרשת שמן. ו. העברת כספי שוחד לאלון חסן, הלבנת הון, תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה.

במסגרת האישום השני מיוחסות לנאשמים העבירות הבאות:

לשלושת הנאשמים – מרמה והפרת אמונים של עובד הציבור – עבירות רבות לפי סעיף 284 לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירות רבות לפי סעיף 425 לחוק העונשין.

לאלון חסן, בנוסף – קשירת קשר לביצוע פשע (הלבנת הון +שוחד) – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע עוון (מרמה והפרת אמונים + מרמה והפרת אמונים בתאגיד + קבלת דבר במרמה) – עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, לקיחת שוחד – 2 עבירות לפי סעיף 290 לחוק העונשין, בקשת שוחד – עבירה לפי סעיף 290 +294(א) לחוק העונשין.

לדוד חסן, בנוסף – קשירת קשר לביצוע פשע (הלבנת הון +שוחד) – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע עוון (מרמה והפרת אמונים + מרמה והפרת אמונים בתאגיד + קבלת דבר במרמה) – עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין.

מענה הנאשמים

שלושת הנאשמים כופרים בכל המיוחס להם באישום השני. הטענה המרכזית הינה כי אלון חסן פעל במסגרת תפקידו כיו”ר וועד עובדים, כאשר הדבר היה מחויב למנוע פגיעה בעובדי הנמל וכחלק מחובותיו מכוח תפקידו.

אלון חסן כופר בכל קשר נטען בין עצירת עבודה והשבתות לבין חברת דנה. נטען כי ככל שדוד חסן ויניב פעלו כדי להציע את שירותיהם לגורמים שעובדים עם הנמל או בנמל עצמו, הדבר נעשה על ידם כחלק ממהלך עסקי תקין, כאשר אין קשר בין זה לבין עצירת עבודות.

המנכ”ל סגיס כופר במיוחס לו, מדגיש כי החלטותיו היו ענייניות, וכי הוא לא נתן כל העדפה  ביחס לחברת דנה, ומדגיש כי פעילותו הביאה לפיתוח הנמל ולהגדלת מעמדו ורווחיו של הנמל, באופן משמעותי ביותר.

דוד חסן כופר גם הוא בכל המיוחס לו, וטוען כי חברת דנה הוקמה ע”י מר יניב, בכספו של מר יניב, והטענה המרכזית הינה כי חברת דנה פעלה באופן לגיטימי וחוקי ליצירת התקשרויות עם לקוחות בתוך הנמל.

פסיקה

מהראיות שבפני, ומעדויות ודברים מפורשים שאמרו גורמים שונים במהלך העדויות, פעילותה של חברת דנה היתה פעילות שזכתה לתשבחות רבות, הביאה לצמצום משמעותי ביותר בפגיעה באיכות הסביבה, במקומות בהם היא פעלה, החברה פעלה באופן מקצועי ונתנה פתרונות הן במישור הטכני, מעשי, של הגנה מפני נפילת גרוטאות למים, או יצירת מפגעים כתוצאה מאבק העולה לאוויר בפריקת מטענים מסוג אחר, והן במישור הפיקוח על הפעילות של הגורמים שעימם עבדה, בתחום השמירה על איכות הסביבה.

מהראיות עולה מסקנה כי פעולות אלון חסן היו במסגרת תפקידו, והיו אף מחויבות, לאור הצורך להגן על זכויות העובדים. פעולותיו של אלון חסן, היו פעולות תקיפות ובלתי מתפשרות לצורך הגנה על זכויות העובדים, והביאו, מטבע הדברים, למצוקה של יצואנים ויבואנים, אשר פעילותם זיהמה את מי הים ופגעה באיכות הסביבה. מצוקה זו היתה כפועל יוצא מהשבתות אשר נועדו להגן על העובדים מפני פגיעות קשות בהם, משינוי מצב שנוצר לפתע, הביא את העובדים עד כדי חשיפה להליכים פליליים כנגדם.

אין כל ראיה או ראשית ראיה לכך שאלון חסן ביצע פעולה, באופן ישיר או באופן עקיף, לעידוד התקשרות עם חברת דנה, או לעצם יצירת מצב הדברים לפיו תועדף חברת דנה.

חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע”מ – הקמתה, בעלי התפקידים במסגרתה ותחומי עיסוקה

אין מחלוקת כי הבעלים הרשום של מניות חברת דנה הוא מר יניב. אין מחלוקת כי דוד חסן, בן דודו של אלון חסן, איננו רשום כבעל מניות בחברת דנה, וגם איננו רשום כבעל תפקיד ברשם החברות.

על פי דברי מר יניב (ע.ת. 213) בחקירתו במשטרה, הרקע להקמת החברה הוא המצב בו חברה שהיתה שייכת לדוד חסן פשטה את הרגל, ודוד חסן אמר לו כי בנמל אשדוד קיימת אפשרות להשכרת שטחי אחסנה למכוניות, ואפשר לנסות לקבל זכות מהנמל לאחסן מכוניות (ר’ הודעתו מיום 27.5.14 ת/389א’, עמ’ 12, 13).

עוד על פי הודעתו במשטרה של מר יניב, מיופי הכוח בחשבון הבנק של חברת דנה היו אחיו מר אורי, ודוד חסן (ת/389א’ עמ’ 14).

מר יניב מעיד ביחס לניסיון הקודם של דוד חסן, שהוא איש לוגיסטיקה והיתה לו חברה של כ- 120 עובדים לאחזקת מבנים, עסק בניהול עובדים, ניהול כוח אדם, וניהול מערכות גדולות (ת/389א’ עמ’ 17, 18).

בתחילה ביקשה חברת דנה להיכנס לפעילות במסגרת השכרת שטחים בנמל ליבואני מכוניות. זאת לפני המועדים הרלבנטיים לאישומים בכתב האישום, וכתב האישום איננו מתייחס לכך.

ייאמר כבר עתה, כי עצם העובדה שתחילת עבודתה של חברת דנה היתה ביחס לתחום אחר לחלוטין מהתחומים אשר בכתב האישום, לעניין ניסיון של החברה להשתלב בהשכרת שטחים ליבואני מכוניות, ניסיון שכשל, ועצם העובדה שהחברה הוקמה והחלה לנסות פעילות זו עוד בטרם כל המיוחס בכתב האישום, כאשר כבר אז הרישום לא כלל את דוד חסן, בכך יש כדי להעלות ספק בטענה כי אי הכללתו של דוד חסן ברישומים באה כדי להביא להסתרת חלקו או מעורבותו בחברה. מדוע זה, בטרם באו לעולם כל העניינים הקשורים באמור בכתב האישום, תבוצע הסתרה שכזו, על כך אין בפני כל תשובה. מכאן ספקות בדבר הטענה המועלת בכתב האישום, כי על מנת להסתיר את זיקת חברת דנה לאלון חסן, ואת הימצאותו של נאשם 1 בניגוד עניינים, פעלו אלון ודוד חסן ויניב , בחברה בבעלות הבלעדית של יניב, בעוד שעובדת היותו של דוד חסן שותף ברווחים ומנהל תפעולי, הוצנעה.

אין מחלוקת כי חברת דנה, כאשר דוד חסן פועל במסגרת ומטעמה, עשתה ניסיון להשתלב בתחום השכרת שטחים בנמל לצורך אחסון מכוניות המיובאות ע”י היבואנים. בזאת החלה הפעילות, עוד בטרם עניין ההשבתות, פרשת הגרוטאות, וכל שאר הפרשות, באו לעולם. עוד אז, ב – 2010, נרשמה החברה כפי שנרשמה.

כל הפרשות המתוארות באישום השני בכתב האישום החלו באותו אירוע מתחילת שנת 2011.

עוד אפנה בעניין זה לת/270 שהוא התכתבות מחודש 3/2011 בין מר יצחק קודוביצקי המפקח מהמשרד להגנת הסביבה עם מר רני עמיר אשר היה מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה, ועל פי תכתובת זו נראה כי בשלב זה מתחיל אותו שינוי גישה של המשרד להגנת הסביבה, לאכיפה ביחס לזיהום הים כתוצאה מנפילת גרוטאות.

כך, על פי תכתובת זו (ת/270) פונה מר רני עמיר אל מר יצחק קודוביצקי ונוספים בתכתובת דואר אלקטרוני שכותרתה “תיק חקירה – נמל אשדוד טעינת סחורות ברזל” – “אנא עדכונכם היכן עומדת יוזמתכם לחקירת פעולות פריקה/ טעינת סחורות וגרוטאות ברזל וזיהום הים בנמל אשדוד”.

מר קודוביצקי משיב לו כי “בינתיים יש לנו רק תמונות של שאריות גרוטאות ברזל על הפנדרים והרציפים … לא ראיתי בעיניים טעינה רשלנית, כנראה שהם נזהרים כשאני בסביבה. רונן מציע צילום מרחוק/מעקב. ממשיך לעקוב קודו”.

תשובתו של מר רני אמיר הינה כי כשהוא רואה מרחוק אם מתקיימת העמסה “… כל מה שאתה צריך לעשות זה להגיע עם הרכב מאחורי המחסן שלנו עד קרוב לאוניה ולצלם. אם תציב כמטרה – תנעץ אותם”.

הנה כי כן אנו רואים כי במרץ 2011 מחליט האגף הרלבנטי במשרד להגנת הסביבה לאכוף את החוק, על מנת למנוע את זיהום הים כתוצאה מפריקה וטעינה של סחורות וגרוטאות ברזל.

מנהל היחידה הארצית, המנחה את הגורם הפועל בנמל מטעם המשרד להגנת הסביבה, מר קודוביצקי, משתמש בביטוי “תנעץ אותם”. דהיינו, מבקש הוא אכיפה ללא פשרות.

כרקע לדברים אלו, נפנה לעדותו של מר יצחק קודוביצקי (ע.ת. 51), ביחס למצב אשר היה בקרקעית הים אותה עת. העד מעיד כי הגיע לנמל, וצלל, ולהפתעתו הוא מוצא כי קרקעית הים איננה בעומק

של 12 מ’ אלא בעומק של 5 מ’, וכל השאר מלא בגרוטאות. דהיינו, בקרקעית הים בנמל אשדוד, נמצאות גרוטאות בגובה של כ- 7 מטר, כך על פי עדותו.

וכך הוא מעיד: “… ולהפתעתי, מצאתי שקרקעית הים לא 12 מ’ עומק, כמו שצריך להיות במפות הימיות, אלא, 5 מ’, כל השאר היה מלא בגרוטאות…” (פרו’ עמ’ 3112 שו’ 16-18).

מכל האמור, התמונה העולה היא הזנחה בת שנים של אכיפת דיני איכות הסביבה, העדר פיקוח של ממש משך שנים, אשר הביא למצב שמפלס הקרקע של נמל אשדוד עלה בכמה וכמה מטרים של גרוטאות, ועניין זה הביא רק בסביבות מרץ 2011, לאכיפה של ממש, אשר היא שהביאה לתחילת כל הפרשה כולה.

כפי שיפורט בהמשך, רק ב- 10.8.11, במסגרת ישיבה המתקיימת בנמל אשדוד עם גורמים שונים בנמל, לרבות נאשם 1, ולרבות נציג יצואני הגרוטאות, וייתכן שגם אורי מחברת דנה, רק אז קיים סיכום בנושא טעינת גרוטאות, סיכום שבמסגרתו היצואנים באמצעות נציגם מר שאול עבודי, מתחייבים למנות מפקח. (ר’ ת/255).

חברת דנה הוקמה למעלה משנה קודם לכן, עוד ב – 8.7.10, ניסתה וכשלה להשתלב בתחום שאיננו קשור כלל וכלל לנטען בכתב האישום. חברת דנה עוד כשניסתה להשתלב באותו תחום הקשור לאחסנת כלי רכב, נרשמה באופן שנרשמה, והגורמים הפועלים מטעמה נרשמו, או לא נרשמו, כאמור לעיל.

רק זמן רב לאחר מכן החלה אותה אכיפה מוגברת של דיני איכות הסביבה ע”י הגורמים מטעם המשרד להגנת הסביבה, ורק למעלה משנה לאחר מכן היה הסיכום ת/255. הכיצד זה נוכל להסיק מאותו רישום, ניסיון הסתרה ביחס לעניין אשר לא בא לעולם כאשר בוצע הרישום האמור? ולא רק שלא בא לעולם, אלא שגם הגורם לאותו עניין, דהיינו תחילת האכיפה של דיני איכות הסביבה, עוד לא בא לעולם, ולא היה ידוע כלל כי יבוא לעולם.

כאן יש להוסיף, כי אכן כנטען ע”י ב”כ המאשימה בסיכומיהם, ראיות נסיבתיות גם הן, בפרט בעבירות של קשירת קשר, מהוות לעיתים תשתית למסקנות בדבר קיומו של אותו קשר. אכן, קשר פלילי הינו מסוג המעשים אשר נעשים בחשאי, וניתן להסיק גם מראיות נסיבתיות דבר קיומו של קשר, ואולם, הכלל הבסיסי בהתייחסות לראיות נסיבתיות הינו כי העולה מהן הוא בבחינת מסקנה הגיונית אחת, מעל לספק סביר. לא רק שאיננו רואים כי קיימת מסקנה הגיונית אחת, אלא שאותה מסקנה שמבקשים ב”כ המאשימה להסיק מאופן הרישום של המניות ובעלי התפקידים בחברת דנה, כלל אינה המסקנה שיש להסיק.

אשר למעמדו של דוד חסן במסגרת חברת דנה, ולגרסתו שלו ביחס להקמתה וחלקו בכך – דוד חסן מעיד ביחס להקמת חברת דנה כי “הליך ההקמה למעשה, ההחלטה והכסף היו של יניב באופן בלעדי… היו לנו שיחות, אני עבדתי בנמל במסגרת עמילות נכס…” (פרו’ עמ’ 7140 שו’ 23-26).

דוד חסן מתאר כי קודם לכן הקים חברה אחרת וניהל אותה, חברה בעלת היקף נרחב שלה היו מעל 180 עובדים ונסגרה בסוף שנת 2009, ולאחר מכן החל לעבוד בעמילות נכס, במסגרת נמל אשדוד. (פרו’ עמ’ 7140 שו’ 3-8).

דוד חסן מתאר כי בתחום המכוניות היה מונופול של חברה אחת ויחידה שסיפקה את כל השירות, היא קנתה שטח חניה מהנמל, בתעריף מסוים, ומכרה ללקוחות בתעריף אחר, וכיוון שהיה מדבר במונופול אז המחשבה היתה לנסות להיכנס לתחרות בענף זה, וכך התפתח הרעיון (פרו’ עמ’ 7141 שו’ 5-8).

בהמשך מתאר הוא כי יניב הביא ייפוי כוח מחברת מכוניות “וברגע שהוא הביא את אותו ייפוי כוח נקבע תאריך יעד לתחילת עבודה. שנקבע תאריך היעד הזה אני עזבתי את העבודה שלי בעמילות נכס. ובאתי למעשה לנהל את הפעילות של הרכבים…” (פרו’ עמ’ 7141 שו’ 4-14) ומוסיף כי גם עסק בענייני התוכנה בעניין הזה. מתואר הקושי בהשתלבות בתחום הזה, בנסיבות הקשורות בכך שקיים מספר מועט של יבואנים, והכמות הקטנה של האחסון שחברת דנה היתה יכולה לתת, אל מול אותו מונופול, ואף שהיו תכתובות ביחס לכך שהדבר מהווה פגיעה קשה בתחרות, וכי הנמל מנסה לשמר מצב לא נכון, הדבר לא סייע בידם. (ר’ פרו’ עמ’ 7141).

דוד חסן מתאר כי הוא היה, במסגרת חברת דנה, איש השטח, בעל התפקיד הביצועי, אחראי לגיוס עובדים, לנהלי עבודה, לפיתוח שיטות עבודה, ולכל הקשור לפעילות השוטפת של החברה ברמה הביצועית, בשטח (פרו’ עמ’ 7142 שו’ 1-3).

דוד חסן מתאר כי הסיכום בתחילת הדרך היה שמר יניב  משקיע את הכסף, לוקח את הסיכון, ודוד חסן בא לנהל, ובשלב מסוים, הודיע לו יניב שהוא פתח חברה, החליט למנות את אחיו כמנכ”ל, וכי הדבר לא יפגע בסיכום בעניין השכר, וכי דוד חסן לא יפגע באופן אישי, וכך הם יצאו לדרך (פר’ עמ’ 7142 שו’ 5-9). שמה של החברה הינו לאור שם בתו הבכורה של מר יניב  (פרו’ עמ’ 7141 שו’ 14-16).

דוד חסן מתאר מצב, אשר למעשה אינו במחלוקת, על כי עוד לפני כניסתה של חברת דנה לנמל, היו כמה חברות נותנות שירותים בנמל, 4 במספר, האחת לעניין המכוניות, השניה קשרי ים ביחס לנובל אנרג’י, ואוניות מכולה, השלישית רוממה ביחס לטלי (פעילות במסגרתה נמנית הסחורה), ואמקו ים

“בכל הנושא הזה של ברזנטים וניקוי ספנות והיה מעין איזשהו סטטוס קוו כזה שנשמר במשך 30, 40 שנה, אף אחד לא מפריע לאף אחד, אין תחרות, בסה”כ הכללי ככה התנהל הנמל על מי מנוחות בתחום הזה. כשנכנסה דנה לפעילות הנמלית אז למעשה הסטטוס קוו נגמר. כי מבחינת דנה כל לקוח הוא לקוח פוטנציאל” פרו’ עמ’ 7142 שו’ 20-27).

אין כל ראיה הסותרת טענות אלו, ולפיכך לא ארחיב בעניין, אשר התייחסו לגביו עדים נוספים.

דוד חסן מעיד כי החברה דנה נכנסה לעניין המכוניות, למרות שהכוונה היתה להתרחב “אבל הרעיון היה להתחיל במכוניות כי שמה גם מבחינה כלכלית זה נכון, וגם מבחינת זה שיש מונופול ולהכניס תחרות לענף הזה. אני בתקופה של הגרוטאות הייתי כמו שאמרתי במכוניות ועדיין בעמילות נכס…” (פרו’ עמ’ 7142 שו’ 29 – עמ’ 7143 שו’ 12).

הנה כי כן, חברת דנה באה לעולם כדי לנסות ולהשתלב בנמל, עוד זמן רב לפני תחילת משבר הגרוטאות, והחלה היא את פעילותה במסגרת ניסיון שכשל לשכירת שטחים לצורך השכרתם ליבואני מכוניות, והמונופול הקיים הכריע אותה.

דוד חסן מתאר כי כניסתה של חברת דנה היתה בבחינת כניסת “שחקן חדש”, וכי הם התחרו בחברות אמקו ים וקשרי ים, תוך שהוא מעיד כי חברת אמקו ים נתנה שירות גרוע. (פרו’ עמ’ 7144 שו’ 25- 7145 שו’ 2).

ביחס לתחום איכות הסביבה, אשר כאמור החל להתעורר לאחר שחברת דנה הוקמה והחלה את פעילותה בנמל, דוד חסן מעיד שכשהם החלו לעסוק באיכות הסביבה, הוא יצא ללימודים בתחום זה, וכאשר החל עניין איכות הסביבה, ו”למשרד להגנת הסביבה נהיה שינים וברגע שהיתה את הבעיה הזאתי, אז החלטנו, זה גם נתן איזשהו משהו שאתה לא צריך לקחת לקוחות לחברות אחרות, כי בסופו של דבר אין וואקום בנמל. כשאתה מביא לקוח אתה לקחת אותו ממישהו אחר. אז בתחום איכות הסביבה ראינו איזשהו פוטנציאל למעשה להיכנס מבלי יותר מידי לקומם עלינו את החברות המתחרות. האמת היא שזה די היה בסדר מבחינת החברות האחרות למעט מוטי דהן, הוא לקח את זה קשה, למרות שזה לא תחום שהוא התעסק בו ולמרות שהוא לא ידע מה עשינו בו, הפריע לו שחברת דנה מתפתחת ב…” (פרו’ עמ’ 7145 שו’ 4-17).

בחקירתו הנגדית נשאל דוד חסן שוב בעניין זה, והוא עומד על עמדתו “הסיכום היה שיניב משקיע כסף, מקים את החברה ואני בא לנהל אותה עוד לפני הקמת החברה… אני לא מקים את החברה” (פרו’ עמ’ 7194 שו’ 25-28). ובהמשך “דיברנו על זה שיש פוטנציאל להקים חברה עם פעילות בנמל, כיוון שיניב יש לו את האמצעים וכיוון.. שחברה כזו להקים מצריך כיס עמוק של מאות אלפים ומיליונים, ויניב הוא כן בן אדם שיש לו יכולת להשקיע בהקמה של חברה כזו, אז כן, זה היה הדיבור. והוא קודם פתח ואח”כ אמר שהוא פתח” (פרו’ עמ’ 7200 שו’ 15-19), ובהמשך מציין כי יודע שמר יניב הינו קבלן בניין, יש לו עסקי בניה, עסקים בחו”ל, חברות תיווך, והוא “מרושת, איפה שהוא רואה פוטנציאל עסקי אז הוא נכנס” (פרו’ עמ’ 7200 שו’ 31-32), ובהמשך כי הם מכירים עוד מתקופת החברה שהיתה לדוד חסן, אשר תחזק בניינים שאותו יניב רכש (פרו’ עמ’ 7201 שו’ 4-5).

דוד חסן מתאר כי בתחילה היה מקבל “שכר מינורי.. אני לא זוכר סכומים אולי 6, 7 אלף”, וזאת באופן חודשי (פרו’ עמ’ 7202 שו’ 14-21), זאת, עד אשר נחתם ההסכם בינו לבין חברת דנה, בשנת 2012 (נ/29 הנושא תאריך 1.7.12), ומסביר “הנ/ הזה הגיע לדעתי אחרי שנחתם החוזה עם שמן אם אני לא מתבלבל בתאריכים וכשהיה מדובר על החוזה עם שמן היה ברור שזו עסקה שמצריכה לעשות סדר בסיכומים בינינו וכך נעשה. דרך אגב יניב אמר לי תעשה הסכם” (פרו’ עמ’ 7205 שו’ 18-20). דוד חסן אומר כי הסיכום היה מלכתחילה ששכרו יהיה מחצית ממה שלוקח יניב, ודבר זה היה עוד מלכתחילה “בשלב הרעיון זה היה אפילו” (פרו’ עמ’ 7203 שו’ 10), ומוסיף “אבל היה ברור שכל עוד החברה לא מרוויחה וכל עוד אין הכנסות וכל עוד יש רק ניסיונות לפעול אתה לא בא לבקש כסף שאין” (פרו’ עמ’ 7203 שו’ 10-12).

מההסכם נ/29, למדים כי ההסכם הינו בין החברה דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע”מ באמצעות מנהלה יניב לבין הדוד חסן, אשר הוגדר בהסכם כ”העובד”, באמצעות ד.ח. השכרת נכסים והשקעות בע”מ, וכי זהו הסכם אישי המסדיר היחסים בין החברה לעובד. על פי ההסכם תפקידו של דוד חסן הוא תפקיד בכיר של ניהול פיקוח ופיתוח עסקי של החברה ואחראי לנושאים רבים. בסעיף 7.1 להסכם נכתב כי שכרו עד לתחילת יצירת רווחים והכנסות לחברה עד לחודש 6/12 עת הועסק כשכיר, היה בשיעור נמוך, וכי במסגרת ההסכם השכר מועלה וייקבע על בסיס רווחי החברה.

סעיף 7.2 להסכם קובע כי שכרו של דוד חסן יהיה מבוסס על תוצאת רווחי החברה – “כך ששכרו של העובד יהיה בשיעור של 50% מהמשיכות מהחברה ע”י חברת “טל חרמון” אשר בבעלות יניב”.

סעיף 7.3 להסכם קובע כי השכר לעובד ישולם באמצעות חברה מטעמו, ואין בכך כדי לשנות את יחסי העובד ומעביד הנוצרים על פי הסכם זה.

זאת מהות ההתקשרות בין הדוד חסן לבין חברת דנה, ואין בפני כל ראיה הסותרת את הדברים אשר ניתן לסכמם כדלקמן: הבעלות המלאה בחברת דנה הינה של מר יניב, הדוד חסן איננו דירקטור, איננו מנכ”ל ואיננו בעל תפקיד בחברה המחייב את רישומו בספרי רשם החברות. דוד חסן היה עובד של החברה, עובד בכיר, מרכזי, אשר ניהל את הפעילות בשטח הלכה למעשה, שכרו עד למחצית שנת 2012 היה על בסיס תשלום חודשי בשיעור של כ- 6 – 7 אלף ₪, וממחצית 2012 שכרו הפך להיות מבוסס על רווחי החברה, כך שהיה הוא זכאי לקבלת מחצית מכל רווח שנטל הבעלים של החברה. הסיכום בדבר שכר בגובה מחצית מהרווחים, הינו סיכום בין דוד חסן לבין מר יניב עוד בטרם הקמת החברה, ואולם, הוא עלה על הכתב רק במחצית 2012. כמו כן, מר יניב  הוא אשר ביצע את כל ההשקעה הכספית בהקמת החברה, ובכל הקשור אליה.

מכל האמור, המסקנה בדבר “הסתרה” או “הצנעה” של מקומו וחלקו של הדוד חסן בחברת דנה, איננה מסקנה המתבקשת מהשתלשלות העניינים האמורה לעיל. ראשית, כאמור, בעת ההקמה, לא באו לעולם מי מהפרשות נשוא כתב האישום, ולפיכך, לא ברור הסתרה על שום מה. לגופו של עניין, סביר והגיוני כי מי אשר משקיע את הכספים בחברה, והוא הנוטל את הסיכונים ביחס אליה, ירשום אותה על שמו, ויחסי הכוחות יהיו כמתואר לעיל.

לצד זאת, עניינו של דוד חסן בחברת דנה, איננו כעניינו של שכיר גרידא. דוד חסן הינו בעל עניין של ממש ברווחי החברה, בהצלחתה, ובכל הקשור בפעילותה. לא רק שהיה הוא הפועל המרכזי מטעמה בכל פעילותה, אלא שהיה לו עניין מובהק ברווחיה, שכן מלכתחילה ברור היה כי ככל שיהיו רווחים, יהיה לו חלק בהם, הגם שאיננו בעל מניות.

ביחס לאלו חסן, אל מול חברת דנה – אין מחלוקת, ואלון חסן מאשר זאת, כי הוא היה בקשרי חברות עם מר יניב, בשלב מסוים אף נכנס להתקשרות עסקית יחד עמו, כך ששניהם רכשו, יחד עם חברה נוספת, מסעדה, וגם אין מחלוקת כי האלון חסן ומשפחתו, רכשו דירות בפרויקט של מר יניב.

ביחס לאלון חסן אל מול הדוד חסן והחברות של שניהם – אין מחלוקת על כך שבשלב מסוים דוד חסן העביר כספים לחברה של אלון חסן המחלוקת הינה בשאלה האם מדובר בהעברה במסגרת הלוואה או השקעה, לגיטימית, עניינית, וכלכלית, כטענת אלון ודוד חסן או שמא, מדובר במתת במסגרת העברת כספי שוחד מהדוד חסן וחברת דנה, אל הנאשם 1, בשל פעילותו לטובת חברת דנה, כפי שנטען בכתב האישום.

יצוין כי במהלך הסיכומים ביקשו ב”כ המאשימה, וזאת כתוספת לנטען בכתב האישום, נטען כי גם ההתנהלות של הנאשם 1 ומשפחתו אל מול החברה השייכת ליניב , ורכישת הדירות ממנה, תחשב כחלק מאותו מתת במסגרת קבלת כספי שוחד.

לעניין זה תהיה התייחסות בהמשך, אולם, יש לומר כבר עתה, כי המסקנה, וזוהי מסקנה ברורה אשר אינה משתמעת לשתי פנים, הינה כי אלון חסן לא ביצע כל פעולה שהיא על מנת להטיב עם חברת דנה, לא הוכחה כל קשירת קשר לפשע, לא הוכח כל ניסיון לקבלת דבר במרמה, לא הוכח כל מעשה שנעשה במסגרת פעילות שמטרתה לקיחת שוחד, ולא הוכח כי מי מהכספים האמורים הינם בבחינת מתת שוחד לאלון חסן.

העברת הכספים הדוד חסן באמצעות חברה מטעמו, אל חברת הופס השייכת אלון חסן, היתה במסגרת השקעה שנעשתה לאחר התייעצות וקבלת חוות דעת מרו”ח-כלכלן, שבחן את החברות ואת ההתכנות לרווחים. גם רכישת הדירות מחברה השייכת למר יניב בוצעה בתשלום תמורה ע”י משפחת אלון חסן ואין כל ראיה לרבב בעסקאות אלו.

הודעותיו של מר יניב הוגשו בהסכמה לאחר שהגיע להסדר, משפט הנאשמים הופרד, והוא צורף כעד תביעה 213. לא התבקשה העדתו. אין בהודעותיו של מר יניב כדי לתמוך בנטען בכתב האישום. מר יניב שולל בהודעותיו קשר בין אלון חסן לחברת דנה. מר יניב אומר דברים ברורים – “אין שום קשר לאלון חסן לחברת דנה” (ת/387 שו’ 4), מכחיש בתוקף טענה שלאלון חסן  היתה השפעה על עסקי חברת דנה, ואומר שזה היה להיפך (ת/387 שו’ 35-37). מר יניב דוחה טענות על קשר בין חברת דנה לאלון חסן. הוא נשאל לגבי הגעתו של אלון חסן למשרדי חב’ דנה, גרסתו מתיישבת עם גרסת אלון חסן, והוא אומר שמשרדו היה צמוד והיה מגיע לעשן סיגריה. הוא מכחיש שהיה לוקח את אלון חסן לפגישה עם לקוח (ת/389 עמ’ 33 שו’ 22-23 36-37). ב”כ המאשימה הודיעו בסיכומיהם על אלו מדבריו הם מבקשים להסתמך. אין בדברים אלו כדי לתמוך בטענות בדבר הסיבה להקמת חברת דנה, וככלל במיוחס בכתב האישום. יתירה מכך, אין בדברים אלו אמירה ביחס ללקוח מסויים, או אירוע מסויים, או ביחס למעשה מסויים שביצע אלון חסן. הדברים אליהם מפנים ב”כ המאשימה בת/389/א, עמ’ 35-36, אינם מעידים על כל פעולה של אלון חסן. מועלית פרשנות של ב”כ המאשימה, שאין בה ממש, לדברים כלליים. יצויין כי בחלק גדול מהודעותיו נחקר מר יניב על חלקו בפרשת צ’יף אסיה.

טיב פעילותה של חברת דנה

כך מעיד ע.ת 54 ד”ר היימליך ביחס לעבודת דנה – הוא נשאל: “מהניסיון שלך, מה שראית במו עיניך, המפקחים של דנה, הפסיקו המון פעמים את העבודה, אם בגלל רוח לא תקינה ואם בגלל שהיה צריך להפסיק כי החיבורים של הפלטות לאנייה התרופפו, מכל מני סיבות שיכולות לגרום לזיהום ים הם הקפידו מאוד להפסיק את העבודה גם כשהדבר פוגע, באופן טבעי ביצואני הגרוטאות, נכון?” תשובתו היא “הם הפסיקו את העבודה”, והוא מוסיף: “ממה שאני ראיתי, כשהיה צריך הם הפסיקו את העבודה…הם ביצעו את הפיקוח בצורה טובה מאוד” (פר’ עמ’ 3184 שו’ 14-24).

מר דדה בנודיס ע.ת 6, רמ”ח תפעול בנמל בזמנים הרלוונטיים, נשאל ביחס לפיקוח של חברת דנה: “העבודה התנהלה בצורה הטובה ביותר והיה מינימום שבמינימום שבמינימום פגיעה באיכות הסביבה, נכון?” והוא משיב בחיוב (פר’ עמ’ 4635 שו’ 23-24).

מר יצחק קודוביצקי, ע.ת 51, אשר היה המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, על הנמל מעיד כי שיתוף הפעולה עם ענאל, אשר עבדה מטעם חברת דנה, מנע זיהום, תרם לשיפור מצב איכות הסביבה בנמל, ושיפר מאוד בנושא הגרוטאות את המצב הגרוע שהיה קודם (פר’ עמ’ 3130 שו’ 5 – עמ’ 3131 שו’ 4).

מר קודוביצקי מאשר כי כתב שני מכתבים בעניין פעילות חברת דנה, ת/268, נכתב מיום 8.2.12 ות/269 מיום 30.5.13.

במסמך שנכתב על ידו ת/268 נכתב על ידי מר יצחק קודוביצקי, המפקח על הזיהום מטעם המשרד להגנת הסביבה, כדלקמן:

מתחילת אוגוסט 2011 משמשת חב’ “דנה שרותי נמל” בין שאר תפקידיה כמפקחת מטעם היצואנים על טעינת גרוטאות הברזל ברציפים 3 –ו4 בנמל אשדוד.

מפקח מטעם החברה נמצא בכל מהלך טעינת הברזל בכל משמרת ומשגיח שהעמסה תתבצע ללא הפלה של מטען לים. מקפיד על הנחת ה”מגינים”: בין דופן האוניה לרציף, הצמדת האוניה במקרה של התרחקות, מיקום האמבטיות וניקוי הרציפים מגרוטאות.

מסיורים שגרתיים של מפקחי זיהום ים (דרור אריאלי ואני) העבודה מתבצעת היטב ובשיתוף פעולה מלא עם מפקחי החברה וצורת העבודה הוכחה כנכונה.”

במסמך שנכתב על ידו ת/269 נכתב כדלקמן: “חברת דנה שירותי נמל מבצעת פיקוח סביבתי על מספר סוגים של מטעני תפזורת בנמל אשדוד (קלינקר, פטקוק, גרוטאות מתכת).

בשל היעדר מתקנים נקיים לפריקת מטעני תפזורת בנמל, בולט הצורך המיידי בפיקוח סביבתי צמוד על משך פריקה/טעינת של כל מטעני התפזורת, ע”מ למזער את הזיהום הימי.

במהלך פיתוח נהלי העבודה והפתרונות הסביבתיים השונים, נתנו משוב לחברה לגבי שיפורים ותיקונים שראינו לנכון, עד שהגיעו לתוצאה הרצויה מבחינתנו.

עברתי על נהלי העבודה של החברה, וההנחיות שניתנו לעובדיה של ענאל ניר – מנהלת מח’ איכות סביבה בחברה, ואני מוצא אותם ענייניים ומעשיים.

יישום הנהלים שהוצגו בפני תעזור מאוד במניעת זיהום הים.

אנחנו (מפקחי זיהום הים של האגף) נמצאים בקשרי עבודה רצופים עם אנשי השטח של החברה ומנהלת האגף ומשתפים פעולה בכל מה שקשור במניעת זיהום ים וקיום פגישות עבודה שוטפות.”

יצוין כי מר קודוביצקי מעיד כי על מכתבים אלו באו כלפיו בטרוניות במשרד להגנת הסביבה, ואף היה לו בגין זאת הליך משמעתי, ושני המכתבים נכתבו לבקשת הגב’ ענאל אשר עבדה בחברת דנה, כהמלצה, לבקשתה (פר’ עמ’ 3127-3128).

ע.ת 49, מר שאול עבודי, היצואן הראשי של הגרוטאות, נשאל: “אתה מציין כאן, הוא מציין כאן שמבחינה כמותית, הפתרון של דנה גרם לירידה חדה בנפילת הגרוטאות למים, יחסית למה שהיה קודם?” והוא משיב בחיוב. הוא נשאל האם זה ב-100%, והוא משיב: “ב-100%” (פר’ עמ’ 3338 שו’ 14-22).

גם מר אסי גואטה, ע.ת 48, אחד היצואנים של הגרוטאות, מציין ביחס לחברת דנה “הם הביאו פלטות חדשות, פיקחו כל הזמן שהפלטות יהיו כמו שצריך. לכן, נפל פחות ברזל לים” (פר’ עמ’ 3512 שו’ 7-8), וכך גם מר אריק דולב ע.ת 47, אשר עבד מטעם יצואן גרוטאות אחר אומר: “אני אשמח לתת לדנה את מיטב המחמאות, מגיע להם, הם עשו עבודה טובה. אמרתי את זה על כל במה אפשרית” (פר’ עמ’ 3498 שו’ 16-17).

גם מר רונן אלוש ע.ת 78, גורם בכיר בחברת שמן, מאשר את העבודה הטובה של חברת דנה. הוא אומר מפורשות: “דנה עבדו למופת”. העד נשאל: “זאת אומרת, מכל הבחינות ההתקשרות עם דנה

הייתה מוצלחת. גם מחיר יותר זול וגם עבודה יותר טובה, נכון?” והוא משיב: “כן והדבר הכי חשוב שכל תהליך העבודה התבצע בתוך הנמל” (פר’ עמ’ 4919 שו’ 6-10).

גם ע.ת 3, מר אלדד וקסמן, הסמנכ”ל, מאשר כי עבודת חברת דנה נתנה פתרון, אם כי לא של 100% אלא חלקי, אך הוא מאשר כי זה צמצם את הנזקים ואומר את הדברים הבאים: “זה צמצם יפה. היו שם פלטות. הבעיה הייתה שהאוניה לא מחוברת לרציף בריתוך, האוניה זזה קדימה ואחורה…אז בין תזוזה לתזוזה כן נופל למים. אבל הפתרון היה הפתרון הכי הגיוני שניתן היה לעשות באמצעים שעמדו לרשותנו”. (פר’ עמ’ 2700 שו’ 30-31) ובהמשך אומר: “אני אומר שדנה עזרו לנו לפיתוח אמצעים להגנה” (פר’ עמ’ 2790 שו’ 26).

מכל האמור הגורמים מהנמל עצמו, המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, ולקוחות חברת דנה, משבחים את פעילותה ומאשרים כי פעילותה הביאה לצמצום הפגיעה בסביבה.

למעשה היחיד אשר טוען כנגד איכות העבודה של חברת דנה, הוא מי אשר כלל לא היה לקוח של חברת דנה, וביחס לעדותו אתייחס בהמשך, זהו ע.ת 68, מר יוסי גלעד.