תמצית
תביעה: אלון חסן, המנכ”ל סגיס וחברת דנה קשרו קשר לגרימת שביתה בהעמסת גרוטאות מתכת לאוניות בנמל כדי שהחברות המייצאות מתכות למחזור יאלצו לשכור מחברת דנה הקשורה לאלון חסן שירותים למניעת זיהום הים.
פסיקה בבית המשפט המחוזי: השביתה נעשתה להגנת העובדים לאחר שהוגשו תביעות נגדם על ידי המשרד לאיכות הסביבה. הפעולות של הנוגעים בדבר היו לטובת העובדים, הנמל ואיכות הסביבה ונעשו כדין. חברת דנה מצאה פיתרון מוצלח לבעייה החמורה של זיהום הים בגרוטאות ומלאה את תפקידה בצורה יעילה.
פסיקה בבית המשפט העליון ברוב דעות: אלון חסן הפר אמונים כלפי נמל אשדוד. כאשר התברר לו בפתיחת ישיבה שעסקה בהצעה לפתרון משבר יצוא גרוטאות המתכת שמציע ההצעה שעתידה לפתור את בעיית זיהום הים בגרוטאות הוא אורי מחברת דנה (ולמרות שבהצעתו של אורי לא נאמר איזו חברה תבצע את הפתרון המוצע). לטענת השופטים היה עליו להבין מיד (מה שלא הבינו שני שופטים אפילו לאחר דיונים ארוכים מאוד…) שהוא נמצא בחשש לפעולה בניגוד עניינים עקב קשריו עם חבריו אנשי דנה, לעזוב את הישיבה, לשלוח נציג אחר במקומו, ולדאוג לכך שכל שבכל ההחלטות והדיונים בעתיד בעניין זה יזומן אותו נציג במקומו.
לעניות דעתי, גם אם אלון חסן היה משפטן דגול, חד כתער ומבין מייד שבסוגיה המשפטית המורכבת שבה נחלקו ארבעה שופטים הפתרון הנכון הוא כדעת הרוב בבית המשפט העליון, היה קשה מאוד למצוא אדם מתאים שימלא את מקומו. מחד אחד הוא אינו אמור להיות אחד ממקורביו חברי וועד העובדים, כדי שלא יושפע ממנו, מאידך הוא אמור לייצג את וועד העובדים המאויימים על ידי המשרד לאיכות הסביבה בתביעות אישיות נגדם…
מרמה והפרת אימונים: בדרך כלל פעולה במצב שיש בו חשש לניגוד עניינים. משפטנים רבים סבורים שלנוכח אופייה המעורפל יש להוציא עבירה זו מספר החוקים הישראלי. בפסיקה בבית המשפט העליון בפרשת שבס נעשה ניסיון לקבוע כללים מדריכים לתחולת עבירה מעורפלת זו. בתיק חסן-סגיס ניתן לראות שהכללים הנ”ל לא מסייעים במיוחד: אף שאין מחלוקת עובדתית, שני שופטים משוכנעים שאלון חסן פעל כשורה, לעומת שניים שחולקים.
כאמור לעיל, מתוך עשרות ואולי מאות עבירות בהם הואשמו שלושת הנאשמים, הורשע רק אלון חסן בערעור לעליון בשתי עבירות של הפרת אימונים, האחת מתוארת למעלה והשניה בכך שהדליף לחברת דנה פרוטוקול דיון שכונס בהרכב מפוקפק של גורמים בהנהלת הנמל בנוגע להרחקת חברת דנה מהנמל. המגוחך הוא שהפרוטוקול הודלף כדי להעבירו לבית משפט בישראל… אמנם בפרשה זו כל שלושת שופטי העליון חולקים על שופט המחוזי, אבל גם במקרה זה נוצר מצב מיוחד ומשונה: שופט המחוזי סבור שאלון חסן פועל לא רק כדין בהעברת הפרוטוקול אלא אף מתייחס לפעולתו כחיובית, כזו שנועדה להביא לגילוי אמת במשפט, ואף נוזף בפרקליטות שהיא מעלה את רעיון העוועים שמדובר בעבירה פלילית, זאת לעומת הרשעה בפלילים בעליון…
האם סביר להרשיע אדם בדין פלילי כאשר אפילו השופטים חלוקים אם עצם המעשה חיובי, כשר, או פלילי? האם נאשם לא יכול להנות מכלל ה”ספק הסביר” כאשר אפילו השופטים נחלקים בשאלה אם בכלל בוצעה עבירה וחלקם אפילו משבחים את המעשה ונוזפים בתביעה על עצם העלאת הטענה?
שאלה זו מתחדדת מאוד לנוכח התנהגותם של ראשי התביעה בעניין זה: האם היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט שדוחק בפרקליט המדינה ניצן בבקשה להכריע שסגירת התיק שלו בעניין פרשת הרפז-אשכנזי-מנדלבליט תהיה מחוסר אשמה ולא עקב העדר ראיות לא מבין שהוא מעמיד את ניצן בחשש לפעולה בניגוד עניינים חמור? וניצן שמשאיר אותו מפרפר כשהוא “אוחז בגרונו” במשך תקופה ארוכה ואחר כך מחליט שלא להחליט אלא להשאיר את מנדלבליט להמשיך לפרפר אינו מפר אמונים? האם קשה היה לניצן למצוא שופט בדימוס או מישהוא אחר שאינו כפוף למנדנבליט כדי שיכריע בסוגיא זו?
האם פרקליט המדינה ניצן שנותן חסינות לאנשי גלי צה”ל ואחרים שביצעו לכאורה עבירות פליליות חמורות כלפי ראש לישכת עורכי הדין אפי נווה, מביא להדחתו מראשות הלישכה ולפגיעה חמורה בשופטת מכהנת תוך תפירת תיק שנגמר בלא כלום, לא נמצא בניגוד אינטרסים חמור עקב היריבות והשנאה ששררה כידוע בינו לבין נווה שהצהיר שימנע מניצן לכהן כשופט עליון? האם לא ראוי היה שיעביר את ההחלטה לאחר? ואחרי שתפר את התיק, לכאורה למען האינטרס האישי שלו ותוך מתן חסינת מלאה לעבריינים, מי יעמיד אותו לדין? ומי
יעמיד לדין את ניצן על ניגוד העניינים לכאורה בחסינות שהוא מארגן לידידו מפכ”ל המשטרה דנינו? האם הממונה עליו מנדנבליט, האחוז בגרונו על ידי ניצן?
מתוך פסק הדין
תביעה
החברות “גרין לנד מחזור בע”מ”, “נבארי מתכות בע”מ”, “משה שלי מתכות בע”מ”, ו”שאול גוטאה בע”מ” הנן חברות, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, עסקו ביצוא ימי של גרוטאות מתכת מישראל בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה, כאשר העמסת אניות המשא בגרוטאות הברזל נעשתה בנמל אשדוד, ותוך הסתייעות בעובדי נמל אשדוד. הכל, כפי שיפורט להלן. עקב מהלכי אכיפה שהחלו להינקט מצד נציגי המשרד להגנת הסביבה כלפי עובדי הנמל, בתחום יצוא גרוטאות המתכת בנמל, פעל אלון חסן במהלך חודש יוני 2011, או בסמוך לכך, באמצעות כוחו כיו”ר ארגון העובדים של הנמל, לעצירה מידית ומוחלטת של פעילות יצואני המתכות בתחומי נמל אשדוד, זאת בתואנה של הגנה הנדרשת של עובדי הנמל מפני מהלכי אכיפה אלו, וזאת שלא על דעת דרישת הגורמים המקצועיים בנמל או במשרד להגנת הסביבה, וללא הכרזת סכסוך עבודה כדין.
עקב עצירת העבודות כמתואר לעיל, נגרמו ליצואני הגרוטאות הפסדים כלכליים ניכרים, וזאת על רקע העיכוב בהטענת גרוטאות המתכת לאניות המשא שנשכרו על ידן לשם כך, על כל המשתמע מכך.
המנכ”ל סגיס, אשר אמון באופן ישיר על תחום איכות הסביבה בנמל ואשר ביום 5.7.11 הודע אישית במשבר לעיל, לרבות בקשה מפורשת כי יפעל מול אלון חסן בעניין, נמנע מלפעול.
במסגרת הקשר נשוא פרק א’ ולשם קידומו, ובמקביל לעצירת העבודות כאמור, יצרו דוד חסן ויניב קשר עם יצואני גרוטאות המתכת, והציעו להם לפעול בעבורם, באמצעות חברת דנה, מול גורמי הנמל הרלוונטיים, כך שיוכלו לחזור ולפעול כיצואני גרוטאות מתכת בנמל אשדוד, וזאת תמורת 2$ לטון ברזל שייוצא בפועל, ואשר יועבר לידי חברת דנה, וזאת בנוסף לתשלומים בהם נשאו יצואני המתכות כלפי נמל אשדוד. באותו מעמד, ועובר להתקשרות חברת דנה עם יצואני המתכות כמתואר לעיל, נאמר ליצואני המתכות, ע”י נציגי חברת דנה, כי זו תפעל מול נמל אשדוד לכך שהם יקבלו החזר העלות הנוספת, מתוך “דמי הניטול” השוטפים בהם חויבו יצואני המתכות ע”י הנמל.
בעשותם כן הדגישו דוד חסן ויניב בפני יצואני המתכות את קשריהם הקרובים במיוחד עם אלון חסן, כאמצעי להבטחת חידוש עבודת יצואני המתכות בנמל, וחזרו והדגישו בפני היצואנים את המסר לפיו יובטח ליצואנים “שקט תעשייתי” בנמל באמצעות “שירות איכות סביבה” שיסופקו, כביכול, ע”י חברת דנה. כן טענו בפני היצואנים כי בכוחם להציע פתרון תפעולי שיניח את דעת הגורמים הרלוונטיים בנמל.
נוכח המצוקה הכלכלית אליה נקלעו יצואני המתכות, ולמרות שהיה ברור ליצואנים כי הפתרון התפעולי המוצע ע”י חברת דנה הינו מלאכותי, בלתי נדרש ואינו שונה באופן מהותי מהפתרון שנהג קודם לכן, נאלצו יצואני הגרוטאות להסכים להצעת דוד חסן ויניב ופעלו להתקשר עם חברת דנה בהסכם למתן שירותי פיקוח איכות סביבה, הסכם במסגרתו נדרשו יצואני הגרוטאות לשלם לחברת דנה סך של 2$ בעבור כל טון ברזל שייוצא על ידם מתחומי נמל אשדוד, ולמסירת התשלום מראש.
במסגרת הקשר הנ”ל ולשם קידומו, נכח אורי בסדרת מפגשים מול גורמי נמל שונים, לרבות מול אלון חסן, כשהוא מציג את עצמו כנציג יצואני המתכות ופועל בהתאם לאמור בסעיף 7 לעיל, כדי להביא להחזרת עבודת יצואני המתכות לסדרה, וזאת בכפוף לאמצעי פיקוח שיופעלו ע”י חברת דנה ונציגיה. הדברים נעשו תוך הסתרה מרשויות הנמל את זיקתו של אלון חסן לדוד חסן, ליניב ולחברת דנה כפי שפורטה לעיל.
אלון חסן, חרף זיקותיו לחברת דנה בעליה ומנהליה, השתתף במפגשים לעיל, אשר בחלקם נערכו במשרדו של אלון חסן ואף זומנו על ידו, ולא דווח לגורמים בנמל שהשתתפו במפגשים הנ”ל אודות זיקות אלה, לא במהלך אותם מפגשים ולא לאחריהם.
בהמשך לאמור לעיל, קיים אלון חסן מפגש בתאריך 10.8.11. במפגש השתתף, בין היתר, נציג המשרד להגנת הסביבה, אולם הגורם האחראי על תחום איכות הסביבה בנמל לא השתתף. במפגש אישר אלון חסן את המתווה שהושג בין גורמי הנמל לבין אורי כנציג יצואני המתכות.
בסיכום ישיבה זו נערך מתווה בכתב, שכלל בתוכו התניה לפיה עובר לפעולות אכיפה עתידיות מצד נציגי המשרד להגנת הסביבה, בתחום יצוא גרוטאות המתכת, תוקדם פניית התראה מצד נציג המשרד להגנת הסביבה לאלון חסן. התניה הנ”ל נכללה במתווה, זאת ללא ידיעתו של נציג המשרד לאיכות הסביבה וללא הסכמתו. העתק מפרוטוקול המתווה גם לא הובא לידיעת נציג המשרד להגנת הסביבה. תניה זו נועדה להציג רושם כוזב לפיו עלה בידי אלון חסן להביא ליצירת הגנה על עובדי הנמל מפני הליכי אכיפה עתידיים. העתק מפרוטוקול המתווה שוגר למנכ”ל סגיס.
סמוך לאחר אישורו של אלון חסן את המתווה שהושג, חודשה עבודות יצואני הגרוטאות בנמל כשגרה.
בהמשך לאמור לעיל, אלון חסן השתתף ביום 1.9.11 בסיור בו נטלו חלק אורי ונציגי הנמל והמשרד להגנת הסביבה, ובמסגרתו אישרו נציגי הנמל את תכנית הפיקוח כפי שגובשה ואושרה ע”י אלון חסן במפגש מיום 10.8.11.
בהמשך, התקשרו יצואני המתכות במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2011 עם חברת דנה בהסכמים כתובים שנוסחו ע”י חברת דנה, במסגרתם נקבע, בין היתר, כי חברת דנה תספק ליצואני המתכת “שירותי ייעוץ, פיקוח ובקרה בתחומי חברת נמל אשדוד”, וכן נקבע כי חברת דנה “תפעל בשם הלקוח מול כל הגורמים הרלוונטיים בנמל שמנעו את פעילות הלקוח בעבר ותוודא כי כל דרישותיהם יתמלאו על מנת למנוע את עצירת העבודה בשנית”.
מכאן ואילך התנהלה עבודת יצואני הגרוטאות כסדרה וחברת דנה זכתה להכנסות מפעילות הפיקוח על עבודת היצואנים בהיקף כולל של למעלה מ- 2 מיליון ₪ במהלך התקופה מאוגוסט 2011 עד יוני 2013.
פעילות הפיקוח מצד חברת דנה הסתכמה בהצבת פלטות ברזל מגשרות בין רציף ההטענה לבין האניות הנטענות, שעלותם הסתכמה בכ- 10,000 ₪, והצבת מפקח, אשר עלות העסקתו כ- 350 ₪ ליום, כך שהעלות שגבתה חברת דנה הייתה מופקעת ביחס לשירות שנתנה בעניין זה. בתוך כך, ביום 9.2.12 פנה אורי, כנציג חברת דנה, לרמ”ד נכסים בנמל בבקשה לאשר לחברת דנה את המשך
העמדת משרדי חברת דנה בתחומי הנמל, וזאת תוך הסתרת חלק מהפרטים באשר לנסיבות בעטיין הפכה חברת דנה למפקחת על פעילות יצוא המתכות כמפורט לעיל, ותוך הסתרת חלקו המרכזי של אלון חסן באישור פעילות הפיקוח של חברת דנה כתנאי לחידוש עבודת יצואני המתכות.
בהמשך, במהלך החודשים ספטמבר – אוקטובר 2012, פעלו נציגי חברת דנה, בהובלת יניב ואורי, לחייב את יצואני המתכות ב- 1$ נוסף עבור כל טון ברזל שיועמס לאניות בגין “פטור מהנחת אמבטיות ברציף” ומשאחד מיצואני המתכות, מר משה שלי, התנגד לגביה הנוספת, סברו עובדי הנמל להטעין את סחורתו עד שיחתום ויאשר את הגביה הנוספת. בעקבות סירובו לשלם את הגביה הנוספת, נועד עמו יניב לפגישה אישית, מחוץ לנמל, דרש ממנו שוב להסכים לגביה הנוספת, ואיים עליו בפגיעה בפרנסתו, בין היתר, בדברים הבאים: “אתה לא יודע מי אנחנו, כמה כוח יש לנו בנמל, וכמה אנחנו יכולים לעשות בעיות” או בדומה לכך.
במקביל, פעל אלון חסן, באותה העת והחל מיום 6.9.12, להפסקת עבודות טעינת סחורתו של מר משה שלי, ולמניעת המשך כניסתו ופעולתו בנמל, באופן שאילצו להמשיך את פעילות יצוא המתכות מטעמו באמצעות יצואן מתכות חלופי.
המנכ”ל סגיס היה הממונה על תחום איכות הסביבה בנמל, ועל המנהל התקין בנמל, והיה מודע לפעולת חברת דנה כנותנת שירותי פיקוח איכות סביבה בנמל. המנכ”ל סגיס היה מודע לקשר הפסול בין חברת דנה לאלון חסן, אך חרף זאת, נמנע מלברר את טיב ההליכים וזהות הגורם המוסמך בנמל מכוחם הפכה חברת דנה לנותנת שירותי פיקוח איכות סביבה בנמל אשדוד ונמנע מכל פעולת בדיקה בעניין. כשהובאו לידיעתו, על ידי הגורמים המקצועיים בנמל, טענות לגבי איכות פעולתה של חברת דנה בתחום איכות הסביבה בנמל – נמנע המנכ”ל סגיס מלפעול והשיב את פניהם של הפונים ריקם. בנוסף, במהלך פעילות חברת דנה בנמל, המנכ”ל סגיס נשאל על ידי גורמים מקצועיים בנמל מדוע יש צורך כלשהו להיעזר בעובדי חברת דנה בתחום הפיקוח על איכות הסביבה בנמל במקום שעבודה זו תבוצע על ידי עובדי הנמל, והשיב שזהו תנאי שנדרש על ידי המשרד להגנת הסביבה, וזאת כשהוא יודע שמדובר בטענה שאינה אמת. במעשיו ובמחדליו אלה המנכ”ל סגיס אפשר לאלון ודוד חסן, ליניב, לאורי ולחברת דנה לבצע את העבירות נשוא פרק זה.
לימים, כשהוחלט ע”י דירקטוריון הנמל להפסיק את פעילות חברת דנה בנמל, חדלו יצואני הגרוטאות מלשאת בעלות הנוספת בה חויבו בקשר עם פעילות חברת דנה, ושירותי פיקוח איכות הסביבה ניתנו כבעבר ע”י מחלקת איכות הסביבה בנמל, ועלותם הוכללה בתעריף דמי הניטול הנגבים מיצואנים בהתאם לתקנות שירות הנמלים.
פסיקה בבית המשפט המחוזי
לסיכום פרשת יצואני גרוטאות המתכת – אין כל ראיה המעידה על סטייה מהשורה של אלון חסן, אין כל ראיה המעידה על החלטות שלו, במסגרת תפקידו, אשר באו במטרה או מתוך מניע, העומדים בסתירה או בניגוד עניינים לתפקידו – יושב ראש וועד עובדים. מדובר בהחלטות ענייניות ומחוייבות במציאות חדשה שנוצרה אשר ניתנו שלא במצב של ניגוד עניינים. אין כאן כל פעולה הקשורה לנטען בדבר שוחד, אין כאן כל הפרת אמונים או ניגוד עניינים, ומדובר בפעילות במסגרת התפקיד ומחוייבת ממנה.
הובאו ראיות, אשר בחינת כל אחת ואחת מהן, מביאה למסקנה ברורה בדבר שלילת כל הנטען בכתב האישום ביחס לעבירת שוחד או לעבירות מרמה או הפרת אמונים.
נדגיש, כי עוד בטרם בא לעולם משבר הגרוטאות הוקמה חברת דנה, כפי שהוקמה, ברישום כפי שבוצע. משבר הגרוטאות בא במפתיע לכולם, ויצר לפתע, מציאות חדשה, של אכיפה כנגד עובדי נמל והעמדתם בסיכון משפטי. מיד פרצה השביתה, אשר נתמכה על ידי גורמי ההנהלה שגם הם היו חשופים לאותו מצב משפטי חדש, ואין כל ראיה או ראשית ראיה לטענה בדבר קנוניה ופעולה להכנסת חברה כמו דנה לנמל, לבסיס שביתה זו.
הדיון בנושא טעינת הגרוטאות (ת/255), לא היה ביוזמת אלון חסן, הוא הוזמן לדיון זה על ידי גורם בכיר בנמל מר דדה בנודיס, וכל עניינו שם כי אם ימצא פתרון אשר יסיר את הסיכון מעל עובדי הנמל. כך היה, והסיכום של אותו דיון, מהווה שינוי המצב במובן זה שיש פתרון בשני מישורים, האחד להנחת דעת המשרד להגנת הסביבה, כך שדרישתו של המשרד להגנת הסביבה לפיקוח חיצוני התקבלה על ידי היצואנים, והשני המשרד להגנת הסביבה באמצעות המפקח מטעמו, הסכים למנגנון כפי שמפורט בסעיף 9 לת/255, אשר מגן על העובדים.
אלון חסן, לא רק שלא התייחס באופן מהותי או טכני לתכני של הפתרון, אלא שהפתרון, כלל לא התייחס לחברת דנה, הפתרון לא נקב באופן ביצועו, אלא בזהות מבצעו. הפתרון היה כללי, ובאותו מועד, לא חברת דנה היא זו שהיה ידוע כי תפעל מטעם היצואנים.
מכל האמור, אין כל תשתית לטענות בדבר קשירת קשר, קבלה או מתן שוחד, מרמה, הפרת אמונים, או העבירות האחרות המיוחסות לאלון חסן, במסגרת פרשה זו.
כך המסקנה גם לגבי דוד חסן, והמסכת הראייתית דלעיל, שוללת גם לגביו כל טענה מהסוג האמור.
מובן כי בשלילת כל היבט פלילי בהתנהלות אלון חסן, יש גם כדי שלילת המיוחס למנכ”ל סגיס ודוד חסן בפרשה זו, שכן המיוחס להם קשור ישירות למיוחס לו.
דומה שבעניין המנכ”ל סגיס, כה ברור העדר כל חלק שלו בכל טענה הנטענת בכתב האישום, עד כי די בתיאור הראייתי דלעיל כדי להביא למסקנה בדבר זיכויו מכל המיוחס לו. נוסיף, כי אין כל ראיה, או ראשית ראיה, בדבר שיתוף פעולה כלשהו שלו עם פעולה כלשהי מהמיוחס לאלון חסן ודוד חסן.
לאור האמור, יכול היה להתייתר הצורך בבחינה של שאלת טיב ומשמעות הכספים שנטען כי הועברו כמתת לעבירת שוחד. יחד עם זאת, נתייחס לדברים, ובהמשך ייבחנו כל הטענות בקשר למתת השוחד. כפי שיפורט להלן, לא רק שאין מדובר במתן שוחד, ולא רק שלא מדובר בתמורה למעשה כלשהו שלא כדין, אלא מדובר בתשלומים אשר הרקע להם כלכלי, הגיוני, ומנותק מהשתלשלות העניינים האמורה, כפי שהוכח בפניי בראיות שיפורטו להלן.
