תקציר
פסק הדין מגלה הבדל תהומי בין השופטים המזכים והשופטת המרשיעה ביחס לכל הפרטים הנתונים במחלוקת בין התביעה להגנה. ההסבר היחיד לכך הוא שלפחות צד אחד מחליט קודם כל אם לזכות או להרשיע, לא ברור לפי מה, אולי לפי היחס לתקפות ההודאה של הנאשם, ואז פונה לדון בכל הפרטים הנוספים בתיק ומכריע על משמעותם לפי אותה החלטה ראשונית. מהלך כזה מנוגד להיגיון בכלל ולהיגיון שיפוטי בפרט.
ברור היום שבמשפטים בהם יש הודאה בפשע חמור בלחץ החוקרים וחזרה מההודאה אחר כך, חייבים להתייחס להודאה בחשדנות רבה ונדרשות ראיות חזקות נוספות, כפי שכותב פרופסור בועז סנג’רו בסיפרו החשוב בנידון:
” ההודאה היא מלכת הרשעות השווא “
לצערי, הן בפרשת רצח תאיר ראדה וגם בפרשת הרצח בדומא שיש בחקירתם ובעיוותי הדין בפסקי הדין בהם קווי דימיון רבים, ניכר ששופטים רבים לא הפנימו את האזהרה החמורה הזו של פרופסור סנג’רו.
ביום 6.12.06 בשעות הערב נמצאה גופתה של תאיר ראדה ז”ל בתא השני של שירותי הבנות שבקומה השנייה במבנה בית הספר “נופי גולן” שבקצרין בו למדה. תאיר הייתה ילדה יפה וקורנת.
רומן זדורוב, עולה מאוקראינה שלא ידע כמעט לדבר בעברית, עבד כרצף בבית הספר שבו למדה תאיר ראדה ביום הרצח. זדורוב הורשע שלוש פעמים, פעמיים במחוזי פה אחד, ופעם בעליון ברוב דעות, וריצה כ15 שנות מאסר לפני שזוכה במשפט חוזר. הבסיס להרשעה היה הודאה בפני מדובבים שהושתלו בתאו, שאחר כך חזר עליה בפני החוקרים, ולבסוף חזר בו ממנה. השופטים המזכים סבורים שישנו ספק סביר אם זדורוב לא עמד בלחץ הנפשי שהפעילו המדובבים והחוקרים והודה הודאת שווא. מכיוון שהנחת היסוד שלי היא שניתן להוציא הודאת שווא באיומים, לחץ נפשי, מניעת שינה, תחבולות, מרוב האנשים, אינני מתכוון לדון בפרטי ההודאה ומשמעותה. לחץ נוסף הכולל גם עינויים, דוגמת מה שנעשה לעמירם בן אוליאל בפרשת הרצח בדומא, מאפשר, לעניות דעתי, להוציא הודאת שווא מכל אדם, גם החזק ביותר.
מסיבה זו, לא אדון במאמר בפרטי פסק הדין בנוגע להוצאת ההודאה, תקפותה, הלחצים , הנחיית המדובבים את הנאשם, התניית שכר המדובב בהצלחתו בניגוד לכללים וכו’. די בזה שאציין שלדעת השופטים המזכים מדובר בסיכוי סביר שמדובר בהודאת שווא ולדעת השופטת המרשיעה אין ספק סביר שכזה.
לאחר הוצאת ההודאה נערך שיחזור גרוע, כרגיל במשטרת ישראל. שיחזור טוב, במיוחד כאשר מדובר בהודאה החשודה כהודאת שווא, אמור להיערך כאשר הנאשם מלווה בשוטרים שאינם מכירים כלל את פרטי הפשע. הנאשם אמור להוביל את השוטרים למקום הנכון, להראות להם בצורה מדוייקת ככל האפשר איך ביצע את הפשע בלא שום הנחיה מצידם, ויש לכך משמעות גדולה. משטרת ישראל כמעט לעולם לא עושה שיחזור טוב, כמעט תמיד מסתבר שמי שהולך עם הנאשם מכיר היטב את פרטי הרצח, ומסוגל להנחות את המשחזר. במקרה הזה זדורוב כבר עבר “אימונים” ממושכים עם המדובב עם הדגמות חוזרות ונשנות כיצד בוצע הרצח, פרטיו, וכו’. כשל דומה היה גם בפרשת הרצח בדומא, שם ראש צוות החקירה הוביל את השיחזור בליווי ראש צוות המענים של השב”כ.
לאחר ההודאה והשיחזור יש לבדוק האם יש התאמה בין הממצאים בזירה להודאה והשיחזור. חשובים במיוחד פרטים מוכמנים שרק הרוצח והמשטרה מודעים להם שאותם חושף הנאשם בהודאה ובשחזור. בנוסף לכך נבדקים פרטים שונים בזירה כגון טביעות אצבע, דנ”א, סימני נעליים, סימני דם, סימני כלי הרצח על הגופה, וכו’. סימנים אלו נקראים סימנים פורנזיים וחשיבותם רבה מאוד, במיוחד במקרים שאין עדים שראו את הפשע, כמו ברצח תאיר, או ברצח בדומא, שם עדותו של העד היחיד שהעיד שראה את הרוצחים ותיאר אותם לא התאימה לשיחזור של החשוד המעונה, ולכן לא התקבלה על ידי התביעה ובתי המשפט.
במשפט זדורוב קורה דבר מדהים: מצד אחד, השופטת המרשיעה, מסכימה עם התביעה בכמעט כל טענות התביעה לראיות כנגד הנאשם ושוללת את כל טענות ההגנה לראיות מזכות, מצד שני השופטים המזכים פועלים באופן הפוך לגמרי. מכיוון שמדובר בעשרות של ראיות שונות שאינן קשורות זו לזו, האפשרות היחידה להסביר את התופעה המשונה הזו היא שלפחות צד אחד, ואולי שני הצדדים, מחליטים בשלב מסויים האם להרשיע או לזכות ומכאן נגזרת ראייתם לגבי עשרות הנקודות שבמחלוקת. תופעה משונה זו של ראיית כל פרט ופרט בטעוני המאשימה או הסנגוריה לפי משקפיים מזכים או מרשיעים לא מתאימה לשופטים, ומעידה באופן ברור שלפחות חלק מהשופטים לא מתאימים לתפקידם.
במאמר זה אציג את רוב הנקודות בהם היסכימו או נחלקו השופטים, מעבר לעניין ההודאה.
שימו לב שישנו רק פרט אחד בו לא נחלקו השופטים, בבחינת ” נטלנו קיסם מבין שיננו…”
- פרטים שבהם לא נחלקו השופטים:
- מצאתי רק פרט אחד כזה…טענת המאשימה שזדורוב הכניס קיסם למנעול המחסן בו סגר את תיקו אינה מבוססת דיה.
- פרטים בהם נחלקו השופטים:
יש לפחות 22 כאלו. החלוקה היא תמיד לפי ההחלטה הסופית, (או הראשונית)
פרטים מוכמנים מרשיעים לדעת השופטת המרשיעה, שאינם מרשיעים כלל, ולפעמים אפילו נוטים יותר להיות פרטים מזכים לדעת השופטים המזכים.
- ידיעת הנאשם את מיקום מתחם השירותים בו נרצחה תאיר
- ידיעת הנאשם את מספר התא
- ידיעת הנאשם את מיקום הרצח בתוך מתחם השירותים, בכניסה לתא מס.2, בתוך התא וכו.
- ידיעת הנאשם את המנח המדוייק של תאיר בתוך תא השירותים בזמן הרצח.
5.ידיעת הנאשם את התיאור המדוייק של התקיפה והתאמתו לפצעים הפצעים שנגרמו לתאיר
- ידיעת הנאשם את מצב דלת תא השירותים במהלך הרצח
- ידיעת הנאשם את המנח של גופת תאיר לאחר הרצח.
- ידיעת הנאשם את תיאור בגדיה, נעליה ושיערה של תאיר.
- ידיעת הנאשם שתא הרצח לא ניתן לנעילה מבחוץ עקב תקלה במנעול.
- ידיעת הנאשם שתאיר לא נאנסה
- ידיעת הנאשם את סוג הסכין בה בוצע הרצח
ראיות פורנזיות לחובת הנאשם לדעת המרשיעה, שאין בהם ממש לדעת המזכה.
- המרשיעה מוצאת התאמה בין כתמי דם על מכנסיה של תאיר לנעלי
הנאשם.
ראיות נוספות לחובת הנאשם לדעת המרשיעה, שאין להם משמעות חשובה לדעת המזכים.
- הנאשם הודה שזרק את המכנסיים שבהם עבד ביום הרצח.
- הנאשם הודה שהיה לו מצב רוח רע בערב שלאחר הרצח ולמחרת לקח יום חופש.
- הנאשם נתפס משקר כמה פעמים.
- הנאשם ידע פרטים על רצח תאיר כבר ביום הרצח.
- הנאשם כיבס את בגדיו בעצמו, בניגוד לרגיל, וניקה את נעליו.
ראיות פורנזיות מזכות לדעת המזכים, שאין להם משמעות לדעת המרשיעה
- המרשיעה טוענת שנעליו של זדורוב בהם ביצע את הרצח והיו ספוגות בדם, נוקו על ידו ולכן לא נמצאו עליהן סימני דם ודנ”א של תאיר. בבדיקות שנעשו נמצאו סימני דנ”א של זדורוב על הסוליה ולא נמצאו סימני דם בכלל. כמו כן הוברר שכמעט לא ניתן לשטוף סימני דם מנעליים שנספגו בדם.
- המשטרה לא בדקה באופן יסודי סימני דם ודנ”א בתיקו של זדורוב שלפי עדותו שם בו את בגדיו המגואלים בדם. לקראת המשפט החוזר נערכה בדיקה כזו ולא נמצאו סימני דם או דנ”א של תאיר בתיק.
- שלפוחית השתן של תאיר נמצאה ריקה לחלוטין ונראה שהספיקה להתפנות לפני שנרצחה, בניגוד למה שהעיד הנאשם.
- העדר כל סימנים פורנזיים של זדורוב בזירה, מלבד הטביעות על המכנסיים שמשמעותם אפסית לפי ההגנה. לפי ההגנה לא סביר שבזירה כאוטית כזו, כאשר הנאשם טובל בדם ולפי עדותו אין לו אפילו כפפות, לא תישאר אפילו לא טביעת אצבע אחת, או ממצא משמעותי אחר.
- ישנם עקבות דם של נעליים שאינם של הנאשם על האסלה ומשם למיכל ההדחה ומשם לקירות תא מס. 2. לכיוון תא 3. בתא 3 נמצא כתם דם של תאיר על מתקן הנייר. המצב בתא 3 אינו ברור מכיוון שהתא עבור ניקוי אחרי הרצח ולפני גילוי גופת תאיר אבל חברות של תאיר העידו שראו בו לפני הניקוי ניירות ספוגים בדם ועקבות נעליים ספוגים בדם על הרצפה. כל זה ביחד מעיד שהרוצח יצא לכיוון תא 3 ולא כפי ששיחזר זדורוב. המרשיעה טוענת שישנו “מחלץ אלמוני ” שיצר את סימני הדם האלו. כל המעורבים בחילוץ וגילוי הגופה מכחישים טענה זו. מעניין שטענה דומה של “מלחצים אלמונים” מושמעת שוב מפי התביעה גם בפרשת הרצח בדומא, שם עדותו של הדוד של הנרצחים, היחיד שהיה משוכנע שראה את הרוצחים עומדים על הנרצחים עטויים בגדים שחורים ומסכות פנים וסתרה חזיתית את ההודאה והשחזור של עמירם בן אוליאל נדחתה על ידי השופטים בטענות שונות ומשונות וגם בטענה שבעלי המסיכות היו בעצם “מחלצים אלמונים” , שכניו של הדוד שלא זיהו אותו והוא לא זיהה אותם…
- דם טרי על העקבה שעל האסלה. על העקבה שאינה של זדורוב על מכסה האסלה בתא מספר 2. זלג דם נוזלי. לדעת מנהל המכון הפתולוגי לא סביר שעקבה שנוצרה, כפי שטוענת המרשיעה, כשש שעות לאחר הרצח תזוהם בדם נוזלי שנזל מהגופה בעת הטיפול בה כיוון שאין דם נוזלי בחלקים העליונים של הגופה אחרי שש שעות.
- אדיר חבני, אולה קרבצ’נקו וד.נ.א. מיטוכונדריאלי: אדיר היה בן זוגה של אולה והם התגוררו מאות מטרים מבה”ס. אולה למדה בבית הספר בעבר והיכירה אותו היטב. שניהם היו חולי נפש והייתה ביניהם מערכת יחסים מעווותת ואלימה. על רקע רצונה של אולה להיפרד, אדיר ניסה לסחוט אותה להישאר בת זוגו בטענה שיגלה למשטרה שידוע לו שהיא זו שרצחה את תאיר לבושה בבגדיו, עוטה פאה נוכרית וכפפות, כפי שלטענתו התוודתה לפניו. פרטי החקירה של הזוג חסויים עקב כך שהם היו חולי נפש. עדות נוספת לסכנה שנשקפה ממנה ניתנה על ידי אדם נוסף, בן זוג לשעבר. לפי עדותו, אולה ניסתה לפתע לרוצחו עם סכין ללא שום הסבר או סיבה. הוא ניצל רק לאחר מאבק גופני על חייו. בחקירה המשטרה, שנפתחה עקב עדותו של אדיר, לאחר הרשעת זדורוב, לא מצאה המשטרה הוכחות לרצח תאיר בידי אולה. במהלך המשפט החוזר של זדורוב, נמצא הכסף לבירור רצף הדנ”א של המיטוכונדריה בשערות שנמצאו על גופת תאיר. המיטוכונדריה היא אברון קטן בעל דנ”א משלו, שנמצא בכל שערה, גם חסרת זקיק. הוברר שככל הנראה לשתי שערות שנמצאו על גופת תאיר ישנה זהות לרצף המיטוכונדריאלי של אדיר. הדנ”א המיטוכונדריאלי קטן מאוד ביחס לדנ”א בגרעין התא ולכן משמש יותר לשלילת זיהוי מאשר לאישור זיהוי, אך מסתבר שהרצף של אדיר כולל מוטציה נדירה, ועד היום, מתוך אלפי רצפים מיטוכונדריאליים שרוצפו בישראל ועשרות אלפים במדינות אחרות, לא נמצא רצף כזה. במצב הידע הנוכחי קשה להעריך לכמה אנשים בישראל מחוץ למשפחת אימו של אדיר יש את הרצף הזה. הערכה גסה מאוד של החוקרים שהעידו הייתה בין כמה מאות ועד קרוב לעשרת אלפים. לפי אומדן זה יוצא שקרוב לוודאי שבכל קצרין היו צפויים להיות בין אדם אחד לשלושה אנשים בעלי דנא מיטוכונדריאלי כזה. לדעת השופטים המזכים המשמעות היא חיזוק משמעותי לעדותו של אדיר, וחיזוק הספק באשמתו של זדורוב. הם גם מציינים שהן אדיר והן אולה משקרים לפעמים בעדותם. לעומת זאת, השופטת המרשיעה סבורה שאולה היא עדה אמינה, אדיר הוא שקרן וסחטן, ולראיית הדנ”א המיטכונדריאלי אין משמעות חשובה לחיזוק טענותיו.
