עדות שנאמרת מחוץ לבית המשפט על ידי אלמוני ומובאת לבית המשפט על ידי פלמוני, מכונה עדות שמועה. הסיבה שבית המשפט נזקק לפלמוני היא שאלמוני משנה את עדותו, מסרב להעיד, או שאינו יכול להעיד בבית המשפט. במקרים כאלו עדותו של פלמוני מכונה עדות שמועה. כך למשל אם עד הודה ברצח בחקירה במשטרה ובבית המשפט כפר בהודאתו במשטרה בטענה שהוצאה ממנו בלחצים פסולים, יעיד החוקר המשטרתי על עדותו של הנאשם במשטרה, יביא הקלטה של העדות, ישאל לגבי הלחצים שהופעלו על הנחקר וכו’. עדותו של החוקר המשטרתי היא עדות שמועה, ועדות הנחקר מכונה עדות מקור. עדות החוקר המשטרתי מכונה עדות שמועה מכלי ראשון, אבל, אם פלמוני הודה בפני אלמוני בביצוע רצח ואלמוני מסר זאת לגמלוני, עדותו של גמלוני בבית המשפט נקראת עדות שמועה מכלי שני, או עדות שמועה כפולה, וכו’.
במשפט האנגלו- אמריקאי ובמערכת המשפט הישראלית, עדות שמועה פסולה כעדות לתוכן הנאמר בה, למעט חריגים המוגדרים בחקיקה והפסיקה. לעומת זאת, במשפט האירופי עדות שמועה אינה פסולה ככלל, ולשופטים יש שיקול דעת אם לקבל אותה או לדחותה. בישראל עדות שמועה כפולה או משולשת פסולה כעדות לתוכן הנאמר בה, וכמעט שלא לא ניתן להכשיר אותה. לעומת זאת, באנגליה וארה”ב ניתן להכשיר עדות כזאת בתנאים מסויימים. (מאמר מקיף בנושא זה שנכתב על ידי דוקטור גיא בן דוד, פתוח לציבור בנבו: “עדות מפי השמועה “כפולה” בהליך הפלילי – מעמדה בדין הישראלי, הקשיים בקבלת הדין הקיים לפתרון והצעה לפתרון”. )
במאמר זה אביא מספר דוגמאות אקטואליות לעיוותי מערכת המשפט הישראלית בתחום זה.
- משפט ההצתה בדומא בשנת 2015 בה נרצחו שלושה ערבים ממשפחת דוואבשה, ההורים סעד וריהם, התינוק עלי, ובנם בן הארבע אחמד נפצע קשה.
- אחד מהחריגים שבעזרתם ניתן להכשיר עדות שמועה הוא הודאה של נאשם בביצוע עבירה, בתנאי שההודאה ניתנה מרצונו הטוב והחפשי של הנאשם.
בית המשפט המחוזי קיבל את הודאתו של עמירם בן אוליאל בפיגוע
בכפר דומא. הודאתו של בן אוליאל הוצאה אחרי מעצר של 30 יום ללא פגישה עם עורך דין ואחרי ליל עינויים קשים בידי חוקרי השב”כ. אחרי ששברו את בן אוליאל בעינויים, “הודה” בן אוליאל ברצח. ביום המחרת, היגיעו חוקרי המשטרה למתקן השב”כ ובן אוליאל חזר בפניהם על הודאתו. חוקרים אלו מסרו את הודאת בן אוליאל בבית המשפט, אחרי שההודאה שהוצאה בעינויים על ידי חוקרי השב”ח נפסלה. מכיוון שההודאה בפני השוטרים נמסרה במתקן השב”כ, סביר מאוד שבן אוליאל האמין שאם לא יחזור על ההודאה שהוצאה בעינויים, המענים ומכשירי העינויים מחכים לו בחדר הסמוך, כפי שאכן קרה מאוחר יותר. כאשר נחלץ באופן סופי מציפרני המענים, חזר בו בן אוליאל מהודאתו. בית המשפט העליון קיבל את עמדת בית המשפט המחוזי, ונשיאת בית המשפט העליון חיות אף סירבה לדון בנושא זה בדיון מורחב.
לאחרונה, 50 רבנים מהציונות הדתית פנו בקריאה ציבורית למשפט צדק חוזר, נוכח עמדה זו של בית המשפט העליון, המנוגדת לכל הנורמות המקובלות בארצות נאורות.
עורכי דין רבים עימם שוחח כותב מאמר זה מתקוממים נגד פסיקה זו. לקבוע שההודאה שניתנה בתנאים אלה ניתנה מרצון טוב וחפשי וללא לחצים אסורים זו בדיחה עצובה. מומחיות בתי המשפט הישראלים באי ציות ללשון החוק הברורה מגיעה פה לאחד משיאיה.
- חריג נוסף שבעזרתו ניתן להכשיר עדות שמועה הוא הגשת העדות בהסכמה בין הפרקליטות להגנה.
אבל, באותו הליך משפטי עצמו בו הוכשרה הודאה שהוצאה בעינויים, בית המשפט פסל את החלק המרכזי בעדותו של דודם של הנרצחים בדומא, העד היחיד שהעיד שראה את הרוצחים בדומא.
עדותו של הדוד, איברהים דוואבשה ניתנה בוודאות מרצון חפשי וללא שום לחצים, ותואמת גם את מה שאמר בראיון בטלוויזיה מיד לאחר הרצח. הדוד העיד מספר פעמים במשטרה, ועדותו הייתה עקבית וברורה. העדות נתקבלה בהסכמה על ידי התביעה וההגנה. עדותו נחשבת כעדות שמועה, כיוון שלא הושמעה בבית המשפט, אבל הוכשרה לקבלת תוכנה על ידי החריג שמאפשר קבלת עדות שמועה במקרה של הסכמה בין הצדדים. בעדותו סתר הדוד לחלוטין את הודאתו ושיחזורו (הפסול) של בן אוליאל. הוא טען שהיו שני רוצחים רעולי פנים ולבושים שחורים שעמדו ליד גופות קרוביו הנרצחים מחוץ לבית, וכאשר התקרב הבריחו אותו משם. לעומת זאת, בן אוליאל “הודה” שביצע את השלכת בקבוקי התבערה לבדו, ומיד ברח מהמקום.
בית המשפט המחוזי פסק שלמרות שהחוק מאפשר קבלת עדות שמועה בהסכמה בין הצדדים, הוא מקבל בעדותו של איברהים רק את החלק בעדות המתאים לגירסת התביעה, ואת החלק הסותר את גירסת התביעה הוא פוסל.
ההסברים של בית המשפט מקוממים ומוזרים מאוד:
- החלק הסותר בעדות כולל דברים “לא הגיוניים”, למשל שהמפגעים לא ברחו מיד אלא נשארו ליד הפצועים, ולפיכך אינו נכון.
- איברהים היה מאוד נרגש ולכן התיאור שסותר את גרסת התביעה אינו נכון. מצד שני, יתכן שבחלק שמתאים לגרסת התביעה הוא היה פחות נרגש, כנראה, ולכן ניתן להאמין לו…
- יתכן שבכל זאת היה עוד מפגע אבל בן אוליאל שמר על קיומו בסוד גם תחת העינויים ששברו אותו לגמרי. מאידך, גם אם נוקטים בגישה זו עדיין התנהגות המפגעים לא דומה כלל לשיחזור של בן אוליאל.
- לא תמיד ניתן להסביר את כל הסתירות בעדויות ובראיות, אבל זה לא מפריע בהכרח להרשעה. טענה זו, שמקורה בפסק דין בבית המשפט העליון, מצוטטת רבות בפסקי דין בעייתיים. כך למשל בפרשת זדורוב השופטים המרשיעים התעלמו מטביעות הרגל על תא השירותים בו נרצחה הילדה תאיר ראדה,, שלא התאימו לשיחזור (הפסול) של זדורוב, וקיבלו את התאוריה חסרת הבסיס של התביעה על רוח הרפאים המכונה “המחלץ האלמוני” , אדם מצוות החילוץ שמשום מה טיפס על קירות השירותים, לא נראה על ידי איש מצוותי החילוץ בשעת מעשה וגם הקפיד משום מה להסתיר את המעשה לאורך כל שנות משפטי זדורוב…
גם בפרשת דומא התביעה מעלה אפשרות דומה: שני האנשים הלבושים בבגדים שחורים עם מסכות על הפנים העומדים ליד בני המשפחה, לפי עדות איברהים הינם לדעת התביעה “מחלצים אלמוניים” שבאו לעזור לבני המשפחה הפצועים וכיסו את פניהם בגלל העשן… הם לא מכירים את איברהים, שכנם, המתקרב אליהם, ומבריחים אותו, וגם הם מקפידים מאוד שלא לספר לאיש על מעלליהם מאוחר יותר…
- לא ניתן לקבל את עדות העד בהסכמת שני הצדדים מכיוון שאילו הייתה ההגנה סבורה שעדותו חשובה היה עליה להעלותו לעדות בבית המשפט, במיוחד לאור הודעת התביעה שהיא שומרת לעצמה את האפשרות לטעון את טענת ה”מחלצים האלמונים”. טענה זו בעצם אומרת, שבניגוד לכתוב בחוק, המאפשר קבלת עדות שמועה בהסכמה, אם יש לך עדות חשובה, אל תביא אותה כעדות בהסכמת שני הצדדים, ואם הבאתה אותה כעדות בהסכמה, כנראה אינה חשובה…טענה זו נשמעת גם בפיסקי דין נוספים, ומשמעות פסיקה כזו היא אי קבלת החוק, כאשר החוק לא נראה לשופטים, מכיוון שבלשון החוק אין שום רמז לכך שקבלת עדות בהסכמה ראויה רק לעדות שאינה חשובה.
בסיכום, בפרשת הרצח בדומא, בתי המשפט בישראל מעדיפים עדות שמועה שהוצאה בעינויים, על עדות שמועה של העד היחיד שראה את הרוצחים, שניתנה ברצון חפשי לכל הדעות, בהסכמת שני הצדדים. ההסבר הסביר בעיני היא “ראיית מנהרה” שבה לוקים השוטרים הפרקליטים והשופטים לעיתים קרובות, כאשר הם “ננעלים” על חשוד מסויים עד כדי עיוורון לכל העדויות הסותרות. הפסיקה של השופטים בניגוד ללשון החוק המפורשת המכשירה עדות שמועה שמתקבלת בהסכמת הצדדים, שעדות כזו מתקבלת על ידי בית המשפט רק כאשר אינה משמעותית וחשובה לליבת העניין הנידון, מוסיפה עוד נדבך לעיוותי הדין.
בנוסף, בית המשפט העליון, שתומכיו מהללים אותו כמגן העליון של זכויות הפרט והדמוקרטיה בישראל, מכשיר הודאה שהוצאה בעינויים בפלפול משפטי שלא היה מתקבל בשום מדינה נאורה בעולם ומסרב לדון בעניין בדיון מורחב. בתחום זה של פילפולים משפטיים שממש הופכים המשתמע בחוק מפורש אין שני לבית המשפט העליון הישראלי, עוד מתקופת השופט אהרון ברק.
- רצח הילדה תאיר ראדה בבית הספר בעיר קצרין ב2006
- ההודאה של רומן זדורוב
בעקבות הרצח נעצר רומן זדורוב, מהגר מאוקראינה שעבד כרצף בבית הספר. זדורוב הוכנס למעצר עם מדובב מנוסה ומתוחכם שהצליח לשבור אותו והוציא ממנו הודאה ברצח, עליה חזר בחקירת משטרה, ואף בוצע שיחזור של הרצח. השיחזור, כרוב השיחזורים של המשטרה, סבל מפגמים משמעותיים שלפי דעתי פוסלים אותו לגמרי. בשיחזור תקין, המשחזר אמור להוביל שוטרים שלא מכירים את פרטי המקרה לזירת הפשע ולשחזר את הפשע בכוחות עצמו ללא שום רמז או הדרכה של השוטרים המלווים. בשיחזורי המשטרה זה נדיר מאוד, ולכן רובם ככולם פסולים וחסרי משמעות. במקרה של בן אוליאל למשל, לא רק שמפקד חקירת הרצח הוביל את השיחזור, אלא שגם ראש צוות המענים של השב”כ התלווה לשיחזור, להזכיר לבן אוליאל מה עתיד לקרות לו אם יסרב לשתף פעולה….
רומן זדורוב חזר בו מהודאתו במשטרה ולכן ההודאה הוגשה לבית המשפט כעדות שמועה על ידי חוקרי המשטרה. התנאי להכשרת עדות שמועה כזו, כאמור, היא שעד המקור מסר את הודאתו מרצון טוב וחפשי וללא לחצים אסורים.
בניגוד לבן אוליאל, זדורוב לא עבר עינויים גופניים קשים. מצד שני, ברור שהמדובב הלחיץ מאוד את זדורוב שישב ביחד איתו בתא המעצר, הפחיד אותו, שיקר לו, פיתה אותו וכו’. ידוע גם ששילוב של לחצים קשים עם מעצר מתמשך יכול לגרום לחלק ניכר מהאנשים להעיד עדות שקר. האם זוהי עדות שניתנה מרצון טוב וחפשי? לדעת רוב שופטי המחוזי והעליון התשובה היא חיובית. עמדה זו היא הבסיס העיקרי להרשעתו של זדורוב בבית המשפט המחוזי והעליון, לישיבתו בכלא במשך 15 שנים, עד לזיכויו במשפט חוזר בעקבות מציאת ראיות חדשות. אחרי המשפט החוזר שבו זוכה זדורוב ברור שהודאתו השקרית שהוצאה ממנו על ידי תחבולות ואיומים, רחוקה מאוד מהודאה מרצון טוב וחפשי.
מצד שני, החל משנת 2012, מתגלה אדם נוסף שמודה ברצח תאיר ראדה, ובניגוד לזדורוב, הודאתו ניתנה ברצון חופשי לגמרי, אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות את ההודאה שהוצאה בלחצים פסולים. כתוצאה ממחדל זה, רומן זדורוב נשאר עוד שנים רבות בכלא, עד לזיכויו בשנת 2024. קשה מאוד למערכת המשטרתית משפטית להודות בטעות, קשה עוד יותר למערכת המשפטית להודות שהסטייה החמורה מלשון החוק הקובע שאפשר לקבל הודאת נאשם רק אם ניתנה ברצון חופשי וטוב גורמת להרשעת חפים מפשע, ולתקן את הפסיקה האבסורדית שגורמת נזקים גדולים ומנוגדת ללשון החוק הברורה.
- ההודאות של אולה קרבצ’נקו (א.ק)
בשנת 2012, שש שנים לאחר הרצח, פנה אדיר חבאני לעורך הדין ירון פורר וסיפר לו שבת זוגו לשעבר, אולה קרבצ’נקו, שעמה התגורר בזמן הרצח במרחק לא גדול מבית הספר שבו נרצחה תאיר, התוודתה לפניו לאחר הרצח שהיא זו שרצחה את תאיר ואף חשפה לפניו את הסכין, הפאה והבגדים המגואלים בדם. עורך הדין פורר העביר את הפרטים למשטרה ואדיר נחקר במשטרה. מאוחר יותר, אחרי שאולה אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, אחרי ניסיון רצח של שימעון שוקרון בשבר בקבוק, נחשף שאולה ספרה לחברתה ענת שהייתה מאושפזת עימה, שהיא זו שרצחה את תאיר, שהדחפים הרצחניים שלה שוב מתעוררים, ושהיא עושה הכנות לרצח נוסף. ענת הנסערת העבירה את המידע הזה לחברתה מאי פלג ולשתי פסיכולוגיות שטיפלו בה. הפסיכולוגיות העבירו את המידע למנהלת המחלקה בבית החולים רמב”ם. מאוחר יותר ענת שמה קץ לחייה. החברה מאי העבירה את המידע שקבלה מענת בשיחת טלפון עם יוצרי הסדרה “צל של אמת”, אבל לפני שראיינו אותה בוידאו, שמה גם היא קץ לחייה.
לכאורה, יש כמה חיזוקים להודאות של אולה ברצח תאיר. ישנם ממצאים מזירת הרצח שיש להם התאמה לעדות חבאני ולדחפים המיוחדים של אולה.
בחקירתה במשטרה אולה הכחישה את ההודאות שמסרה לאדיר וענת, ולכן עדותה במשטרה ובמשפט זדורוב עומדת מול עדותו של אדיר במשטרה ובמשפט, שהיא עדות שמועה. מכיוון שענת לא העידה בבית המשפט, עדותן של המטפלות היא עדות שמועה מכלי שני, או עדות שמועה כפולה. החברה מאי שמה גם היא קץ לחייה, כך שעדותם של יוצרי הסידרה לגבי מה שסיפרה להם היא עדות שמועה מכלי שלישי, או עדות שמועה משולשת. בישראל, שלא כמו באירופה ואפילו אנגליה או ארה”ב כמעט לא ניתן לקבל עדות כזו כעדות לתוכן הדברים, אפילו על בסיס של חריגים מיוחדים. זהו מצב מקומם ומשונה, שלושה עדים מעידים ששמעו מענת שידידתה אולה הודתה בפניה ברצח תאיר ראדה, אבל עדותם לא יכולה להתקבל…
לפי סיפורי העדים אדיר וענת, הודאתה של אולה בפניהם הייתה מרצון חופשי וללא שום לחצים שהופעלו עליה, לכן עדותו של אדיר יכולה להתקבל למרות שמדובר בעדות שמועה.
למרות שלכאורה הודתה בפני שני אנשים בביצוע רצח תאיר ראדה, ולמרות חיזוק לעדותו של אדיר שאולה לבשה בזמן הרצח בגדים שלו, וזיהוי שערות שבסבירות גבוהה הן שלו, שנמצאו על גופת המנוחה, אולה מעולם לא הועמדה לדין, גם לאחר זיכויו של זדורוב. הסיבה שהמשטרה והפרקליטות לא ראו בה חשודה משמעותית ברצח תאיר ראדה קשורה בוודאי בעובדה שבחקירתה הראשונית הן היו משוכנעות שרוצח תאיר ראדה יושב בכלא במאסר עולם. אמנם מאוחר יותר הגיעו העדויות הנוספות על ההודאה של אולה בפני חברתה ענת, אך הן אינן קבילות בבית המשפט. גם הראיות הנוספות כמו השערות של אדיר שנמצאו על הגופה, הדחפים הרצחניים של אולה, ההתאמות בין פרטים מוכמנים בזירה לעדותו של אדיר, אינם מספיקים כנראה, לדעת התביעה והמשטרה, להעמדתה לדין.
לאור נסיבות אלו מתחזק הצורך עליו מצביע כותב המאמר, דוקטור בן דוד, לאפשר הכשרת עדות שמועה כפולה, משולשת וכו’, בתנאים מסויימים, כפי שהוא מציע במאמרו.
